בפועל מוזכרים רק בניו של אהרון – 'וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן הַבְּכֹר נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר'. זאת ועוד, התורה אף משחזרת את מותם של
בהערכת האדם אין מקום לשיקולים סובייקטיביים, אלא לגיל ולמין בלבד. ערכו של האדם נקבע בהתאם לשלבי חייו, הערך הגבוה ביותר הוא, בהיותו במיטב שנותיו בשיא
זאת ועוד, גם כאשר האדון נוהג בכבוד מלכים כלפי עבדו עדין דרושה הכרה מלאה, שהעבד הוא עבדו של הקב"ה: 'כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי
זיקה זו מנוסחת במדרש אגדה, המסביר את הטעם למצות המילה ביום השמיני: 'שאלו התלמידים את רבי שמעון בן יוחאי: ומפני מה אמרה תורה מילה לשמונה?
לדעת הרשב"ם : 'ולא בכה ולא התאבל … אף כאן וידום ממה שהיה רוצה להתאבל ולבכות. וזהו מוסר ואמיתת פשוטו'. לדעתו, אהרן התאפק ונמנע מלבכות.
מסביר הרשב"ם שמדובר ברצונו של הקב"ה: 'לרצונו – אם זכר תמים יקריבנו ולפתח אהל מועד אז יהיה לו לרצון…'. כלומר, הקב"ה יקבל מידינו קרבן שלם
'בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד' (שמות מ,ב ) המשכן הוקם בא' ניסן אולם מסתבר, שיצירת המשכן הסתיימה הרבה לפני כן.
שתי תפילות נאמרות מפיו של משה על עם ישראל. האחת נאמרת בעטיו של חטא העגל והשנייה נאמרת לאחר חטא המרגלים. בתפילתו הראשונה לאחר חטא העגל
ומעיר אברבנאל בתחילת הפרשה: ' הרי פרשה זו עצמה נשנית בסדר אמור אל הכהנים בלי שום שינוי רק, שכאן אמר ואתה תצוה מבלי דבור ושם
הרשב"ם מפרש, שצורתם היתה כצורת עופות בעלי כנפים. לעומתו רש"י מצטט את דברי חז"ל, שלכרובים היו פני תינוק. הכרובים שיקפו שתי מערכות של קשרים. האחד,