פרשת בחוקותי- הזדקנות- בין גבר לאישה

בהערכת האדם אין מקום לשיקולים סובייקטיביים, אלא לגיל ולמין בלבד. ערכו של האדם נקבע בהתאם לשלבי חייו, הערך הגבוה ביותר הוא, בהיותו במיטב שנותיו  בשיא עשייתו ופריחתו. בשנים שגילו בין עשרים לששים הוא נמצא בשיאו ולכן ערכו גבוה. בדרך כלל  ערכו של האיש גבוה משמעותית משל האישה. אולם כאשר בוחנים את שלב הזיקנה הפער בין ערך האיש לערכה של האישה מצטמצם. זו אחת מהסיבות, שמחמתן סבור האבן עזרא בפירושו (כז,ג)  שכל פרשת הערכין היא גזרת מלך דהיינו הלכה ללא טעם. לדעתו, לא ניתן להבין את ההיגיון שבקביעת הערכים.  מנגד, רש"י מצטט את דברי חז"ל ומתייחס לצמצום הפער שבין ערך האיש לערכיה של אישה בשלב הזיקנה . וזו לשונו: 'כשמגיע לימי הזיקנה, האישה קרובה להיחשב  כאיש, לפיכך האיש פוחת בהזדקנו יותר משליש בערכו, והאישה אינה פוחתת אלא שליש בערכה, דאמרי אינשי 'סבא בביתא פחא בביתא, סבתא בביתא סימא בביתא וסימנא טבא בביתא' [תרגום: זקן בבית – פח בבית; זקנה בבית – אוצר בבית וסימן טוב בבית].   חז"ל הבדילו בין הזקן לזקנה. לטענתם כאשר  הגבר זקן יש עול בבית מאידך אם וכאשר  האישה מזדקנת  סימן טוב בבית. הסיבה לכך שהאישה  יכולה לטרוח ולעשות מלאכה בזקנותה. גם רב חסדא  ראה עדיפות מסוימת לאשה  בשלב זקנותה לדעתו, גם אישה זקנה  נדרשת להתאפר בחול המועד ומפטיר הוא בפתגם: 'אפילו אמך ואפילו אמא של אמך ואפילו עומדת על קברה, שאומרים אנשים: 'בת שישים כבת שש לקול התוף רצה'.(מועד קטן ט ע"ב)  רב חסדא מדבר מתוך הכרה בייחוד האישה, אשר בניגוד לגבר החש הכרח להתבגר ולהתמסד יודעת לשמור על הילדות שבה גם בבגרותה בכל משך חייה. יש משהו באנרגיה הנשית שנשאר  צעיר גם בשלב הזקנה. ואולי לכך התכוונה תורה שהעניקה ערך יחסי גבוה לאשה בתקופת זקנותה.  כלל זה לא בהכרח עומד במבחן. הזקנה גוררת עמה שובל ארוך של דאגות, סבל וייסורים. בעולם המודרני הוארכה תוחלת החיים בשנים רבות מזו שהייתה רגילה בימי הביניים. אכן, כשאר  יתרונותיה של חברת השפע המודרני,  לעתים זה כרוך בצער וכאב גדול. היהדות מקדשת את ערך החיים, ורואה ברכה בכל רגע של חיים. ועם זאת, קיים לא אחת פער גדול, בין הרצון להאריך חיים  ולהאדיר כל רגע של חיים לבין ההכרה במציאות המרה, ופקיחת העיניים לנוכח אדם היורד במדרון תלול  ומאבד את שפיותו.  רבים הם התוהים, האמנם ברכה יש בצמח אדם שמונשם באופן מלאכותי, בשבר כלי שמהלך בחוץ, בקושי רב על משענתו.  גם שכלו מידרדר , וכושרו האינטלקטואלי אובד, עד כדי כך שאינו מכיר אף את האנשים הקרובים אליו ביותר. זה תמצית כאבו של ברזילי הגלעדי: 'בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם הַאֵדַע בֵּין טוֹב לְרָע אִם יִטְעַם עַבְדְּךָ אֶת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֶת אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְלָמָּה יִהְיֶה עַבְדְּךָ עוֹד לְמַשָּׂא אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶך'. (שמואל ב יט, לו). והוסיפו חז"ל: 'מכאן שדעותן של זקנים משתנות … מכאן ששפתותיהן של זקנים מתרפטות… מכאן שאזניהם של זקנים מתכבדות'. היחידי שמבקש לחלוק על ברזילי הגלעדי הוא רב האמורא: 'ברזילי הגלעדי, שקרן היה, שהרי שפחת בית רבי, בת תשעים ושתים שנה הייתה, והייתה טועמת את הקדרה. (שבת קנב, ע"א). כבהרבה מקרים אחרים, גם כאן שתי הדעות צודקות. יש זקנים ,שמוצאים תוכן חדש בכל יום ויום, וממלאים אותם בחדוות עשייה ובשמחת יצירה.  ולצערנו, יש גם כאלו שהם  לכאורה נטל ומעמסה על שכם קרוביהם וחבריהם. ובלשונו של קהלת (יב, א): "עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ".  במבחן המציאות קשה להבחין בין  זקן לזקנה. ימי הזיקנה  תלויים בעיקר בחסדיו של הקב"ה וכמובן גם בבחירה של כל אחד ואחת המגיעים לגיל הזיקנה. תפקידנו לאפשר איכות חיים להורים המגיעים לגיל זקנה. ליצור פעילויות לזקנים והזקנות כך שיהיו חיוניים   ויוכלו להאריך חיים בצורה מכובדת. 

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו