בתגובה לפסיקת רבני העדה החרדית בשנת תש"ח שאסור לבחורי ישיבה להתגייס לצבא כתב הרב הגאון שלמה יוסף זוין, מייסד האנציקלופדיה התלמודית, מאמר מפורסם (פורסם בחוברת
ממשלת ישראל החליטה לצאת למבצע גדול ורחב היקף על מנת להילחם בחמאס ובשאר ארגוני הטרור. בשבועות האחרונים אנו עדים להתקפת טילים על הדרום והמצב הפך
פרשתנו מתמקדת בהכנות המיוחדות לקראת הכניסה לארץ. בסופה חורגת לכאורה התורה מהרצף וחותמת במצות הקרבנות בכלל וקרבן התמיד בפרט. התורה עוסקת בעיקר במוספים אולם היא
מיכה הנביא דורש מאתנו לזכור מגוון מאורעות שהתרחשו לאחר יציאת מצרים: "כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם עַמִּי
בפרשת חוקת מתוארת השנה הארבעים (והאחרונה) להליכת בני ישראל במדבר. נדמה שהלקחים לא הופקו – העם המשיך בתלונותיו על מזון ומים. במהלך 40
במהלך הוויכוח הסוער בין קרח למשה ביקש משה מדתן ואבירם שיעלו אליו. תגובתם לבקשתו של משה לא איחרה לבוא: "וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה הַמְעַט כִּי
בסוף הפרשה מתואר חטא, ולכאורה יצא צו איסור פרסום על זהותו של האדם שחטא, שכן הוא נשאר אנונימי: וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ
משה מבקש מחותנו יתרו להצטרף אליו למסע לארץ ישראל, אולם יתרו מסרב ומבקש לחזור למקומו. כבר בתחילת המסע נתגלו סדקים, ושיאם באירוע חמור שבמהלכו אומר
פרשת נשא היא הפרשה הארוכה ביותר בתורה, ויש בה 176 פסוקים. בדרך כלל התורה מקפידה לכתוב כל דבר בקצרה; חז"ל דרשו כתרי אותיות כדי
הפטרת השבוע מסתיימת בשני פסוקים משמעותיים: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה". לא לחינם נבחרו פסוקים