פרשת שבוע

הפסוק הראשון של פרשתנו מתאר את תמצית הברית שבין הקב"ה לישראל: וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱלקֶיךָ לְךָ אֶת

מה יותר טוב להיות: עני או עשיר? שאלה זו מזכירה את הכותרות המופיעות מדי פעם בעמודים האחוריים של העיתונים היומיים: "מחקר חדש מגלה – רוב

 בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה, הצהירו מנהיגי תנועות הפועלים באירופה שהם לא יתנו למלחמה לפרוץ – אם יכריזו המדינאים על מלחמה, הפועלים פשוט יסרבו להתגייס. נאמנותם

פרשת דברים מלמדת אותנו להעריך את הבחירה החופשית. הפילוסוף הצרפתי סארטר כתב שאנחנו נוטים לייחס את הפעולות שלנו לבחירתנו החופשית, ואת הפעולות של אנשים אחרים

וַתִּקְרְבוּן אֵלַי וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן (דברים א',

 תסריט הוליוודי סטנדרטי: אדם, נקרא לו א', רוצח אדם אחר, שנקרא לו ב'. ב' יכול להיות אביו של א', או אשתו, או סתם סוכן ביטוח

רצח הוא מעשה חמור ולכן אף הרוצח בשגגה נענש ועליו  לשהות בעיר מקלט. בעבר, בשלב הראשון נמלט כל רוצח מגואל הדם ונכנס לעיר מקלט. לאחר

כאשר קוראים את הפתיחה לפרשת בני גד ובני ראובן אפשר להבין את הלגיטימיות שבבקשתם.  הפסוק מדגיש את המקנה הרב שהיה ברשות השבטים: ''וּמִקְנֶה רַב הָיָה

חכמי הנוצריים וגדוליהם בימי הביניים התפרסמו בייסורים החמורים שהטילו על עצמם, ייסורים שהגיעו עד גועל מעוות. המיסטיקן הגרמני סוזו היה ישן על דלת ישנה, לבש בגדים

לאחר פטירתם של מרים ואהרן מגיעה שעתו של משה רבנו.  לאחר שמחד גיסא נמצא פתרון לירושתן של בנות צלפחד ומאידך גיסא משה מתבשר שלא ייכנס