פרשת פנחס – המחיר הכבד של שליחות ציבורית

לאחר פטירתם של מרים ואהרן מגיעה שעתו של משה רבנו.  לאחר שמחד גיסא נמצא פתרון לירושתן של בנות צלפחד ומאידך גיסא משה מתבשר שלא ייכנס לארץ, משה תובע מחליף ראוי שינהיג את העם. מלשון הכתובים ניתן לחוש את מצוקתו של משה:   "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר: יִפְקֹד  ה' אֱלקֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת  ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה" (במדבר כ"ז, ט"ו – י"ז).

משה מדבר אל ה'!  נדייק מלשון הכתובים שמשה זועק למחליף מעמקי הלב –  'וידבר משה אל ה' לאמור'. כדרך העוסקים בצרכי ציבור המסיחים דעתם ממשפחתם, משה מבקש, בעקבות הצלחת בנות צלפחד בתביעתן, שבניו יירשו את מנהיגותו. וכך מובא בלשונו של רש"י:  'כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו אמר הגיע שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי. אמר לו הקב"ה: לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש מתוך האהל'. 

לא זו בלבד שמשה לא ייכנס לארץ –  אף בקשתו האחרונה נדחתה ובניו לא ירשו את מנהיגותו. הקב"ה העדיף את יהושע משרתו. בקשתו של משה לגיטימית, שכן ישנה ירושה בהנהגה וכך פוסק הרמב"ם: 

'כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה, שנאמר ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו, ומאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם, שהמלכות ירושה שנאמר למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל … ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה ….' ( הלכות מלכים א,ז).

משה סבור שבניו מתאימים לתפקידם אולם הקב"ה אינו מסכים עמו.  בפסוקים אין אנו מוצאים ולו פעם אחת  דו שיח או שיתוף פעולה  בין משה לבניו. מצד אחר, יהושע ומשה  הולכים יחדיו ויהושע אף תופס מנהיגות בכמה אירועים משמעותיים.  מיד בצאתם ממצרים עמד יהושע בראש צבא הלוחמים כנגד עמלק. יהושע ליווה את משה במעמד הר סיני והמתין לו  במשך ארבעים יום בזמן שהעם חטא בחטא העגל. בעוד יהושע הופך לתלמידו המובהק –  בניו של משה אינם נמצאים במחיצתו. מאז ומעולם ניתק משה בין תפקידו הציבורי לבין מעורבותו בתא המשפחתי. כאשר משה הלך למצרים כדי להוציא את העם הוא לקח לשליחות הלאומית את אשתו ובניו. בשעה שפגש את אהרון הלה משכנעו שיחזירם למדיין,  וכך לפי חז"ל אמר לו אהרן: 'על הראשונים אנו מצטערים ואתה בא להוסיף עליהם. אמר לה: לכי אל בית אביך, נטלה שני בניה והלכה לה'. משה נמצא במצרים לבדו, ללא משפחתו. בעת יציאת מצרים הילדים נמצאים בבית חותנו יתרו ואינם רואים את הנסים הגדולים של קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. כאשר שמע יתרו על הנסים הגדולים החליט לקחת את ציפורה ובניה למשה אביהם. חז"ל נחלקו מתי פגש משה  את משפחתו. לדעת רבי יהושע הם נפגשו לאחר מלחמת עמלק ולדעת ר' אלעזר המודעי –  לאחר מעמד הר סיני. וכך נוטה דעתו של אבן עזרא: 'ולפי דעתי, שלא בא רק בשנה השנית אחר שהוקם המשכן, כי כתוב בפרשה עולה וזבחים לאלקים (שמות יח יב), ולא הזכיר שבנה מזבח חדש'.

לפי הפירוש המאחר את הגעת המשפחה  לאחר מעמד הר סיני, ילדיו של משה נעדרו  בתקופה הכי משמעותית של עם ישראל –  רגע כריתת הברית וקבלת התורה.

כוונתו של משה בעת שהחזיר את משפחתו למדיין הייתה חיובית –  רצה למנוע את חשיפת ילדיו למראות הקשים שבמצרים. מצד אחר, רצף האירועים מרגע יציאת העם ממצרים ועד מעמד הר סיני ובניית המשכן לא  הותיר למשה פנאי לטפל במשפחתו, וכך הם הפסידו את המאורעות המשמעותיים ביותר.  לעומתם ליווה יהושע את משה בכל האירועים המשמעותיים. גם אם הבנים ראויים להנהיג –  חסר להם פרק היסטורי משמעותי שמונע מהם את החיבור לעם. זאת ועוד סביר להניח שיש להם כעס על משה אביהם על כך שלא היו שותפים להתהוותו של העם מעת צאתו ממצרים. אם כן,  היעדרות הבנים מהכתובים בתורה אינה מקרית וייתכן שמדובר בשתיקה רועמת. משה מבקש ומתחנן מהקב"ה רגע לפני מותו שבניו יירשו את תפקידו, אבל בלתי אפשרי להיענות לו ולהעדיף אותם על פני יהושע.  לא זו בלבד שמשה לא הורשה להיכנס לארץ ישראל, נדחתה גם בקשתו שהבנים ימשיכו את דרכו. זו מכה כואבת למשה ששילם מחיר משפחתי כבד ולא זכה להוריש את תפקידו לבניו. 

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו