בית מדרש

בפעם הבאה שתשמעו דרשה בנושא התשובה, נסו לבחון האם הדרשן מאמין במודל העורלה או במודל הווירוס. דרשנים בוחרים בדרך כלל באחד משני המודלים הללו בלי

חז"ל קראו לאדם קמצן "עכברא דשכיב אדנירי", כלומר – עכבר השוכב על ערימת דינרים. בכך רמזו חז"ל לגיחוך המאפיין את תופעת הקמצנות. אם לאדם יש

"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ: אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלקֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ: אֶת כַּסְפְּךָ לֹא

בימים אלה אנו עומדים בעיצומם של ימי ספירת העומר. מקורה של מצווה יקרה זו בפרשת השבוע שלנו, פרשת אמור: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם

לפני שנים מספר אמרו לי שאני לא מספיק ציוני. היום אומרים לי שאני "ממלכתי", במובן המזלזל של המילה, והכול כתגובה לאותה ההצהרה בדיוק: אני חושב

תהליך ההיטהרות של המצורע מורכב. במהלך טהרתו נדרש המצורע להביא עץ ארז , שני תולעת ואזוב. כידוע, קומתו של עץ הארז מתנשאת לגובה רב –

כשפורצת מגפה, אנחנו מיד מאשימים את הפרות. כאשר מתגלה זן חדש של שפעת, אנו מיד חושדים שווירוס שתקף פרות עבר מוטציה. יש הטוענים שגם האיידס

"גזענות" היא הקללה האולטימטיבית של המאה העשרים ואחת. כל טיעון שעולה כנגד קבוצת מיעוט, נתקל מיד בתשובה המוחצת והלא עניינית: "אתה גזען!". חברי הכנסת הערבים

שלוש פעמים בתחילת הפרשה מודגשת התמידיות של האש על גבי המזבח: "צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל

בהקשר לקרבן עולה, הפותח את ספר הקרבנות, מדגישה התורה את הרצון: "אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ