ל"ג בעומר – על מה ההילולה?
תקופת האבלות למנהג האשכנזים (הנוהגים אבלות ממחרת הפסח) מסתיימת בל"ג בעומר. מנהגי האבלות בימי הספירה מקורם בפורעניות שאירעו לעם ישראל באותם הימים: שנים עשר אלף
תקופת האבלות למנהג האשכנזים (הנוהגים אבלות ממחרת הפסח) מסתיימת בל"ג בעומר. מנהגי האבלות בימי הספירה מקורם בפורעניות שאירעו לעם ישראל באותם הימים: שנים עשר אלף
שבפרשת השבוע אנו קוראים על שני תחומים הלכתיים המאתגרים אותנו: שמיטה וריבית. המשותף לשני האיסורים הללו הוא שבמהלך הדורות נמצאו היתרים מיוחדים המאפשרים לעקוף אותם,
החלק המרכזי בפרשת אמור הוא פרשת המועדות. התורה סוקרת לפי מעגל השנה את המועדות השונים, ברם במרכז הפרשה מצוי פסוק שלכאורה אינו קשור
בשבוע הראשון של מלחמת לבנון נפל בצידון יובל הראל, בנם של יחזקאל ומרים הראל משכונת תלפיות בירושלים. יובל נקבר בהר הרצל בירושלים. השמועה על מותו
כאשר נכנסו בני ישראל לארץ ישראל הם נצטוו לנטוע עצים: וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה
פרשת 'נגעי בתים' מתהדרת בפתיחה חגיגית וססגונית: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה
בפרשה שלמה העמוסה בנגעים ובפרטי הלכותיהם משובץ פסוק אחד קצר העוסק בברית המילה: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ויקרא יב, ג). חז"ל דרשו את
פרשתנו מתארת את היום השמיני של אהרן ובניו בתוך תוכי המשכן, הנפתח בהבאת הקרבנות. בכתובים מתוארת 'הזמנה רשמית' של משה את אהרן להקריב את הקרבנות,
שבת זכור המוקד של שבת זכור הוא בקריאת המפטיר: "זכור את אשר עשה לך עמלק", וקריאה זו היא חובה מהתורה. חכמים סמכו את קריאת זכור
האם נוכל למצוא משותף בין פרשת הקרבנות שאנו קוראים בפרשיות השבוע ובין פורים החל במוצאי שבת? לכאורה מדובר בשני עולמות רחוקים, אולם נקודה אחת