בפרשה שלמה העמוסה בנגעים ובפרטי הלכותיהם משובץ פסוק אחד קצר העוסק בברית המילה: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ויקרא יב, ג). חז"ל דרשו את הפסוק 'וביום השמיני – אפילו בשבת' (שבת קלב ע"א). ואף על פי שמצוות ברית מילה כרוכה בפעולות של חילול שבת, התירה התורה לעשות את הברית בזמנה אפילו בשבת. אמנם ההיתר הוגבל, שכן אין מטלטלים את התינוק לבית הכנסת במקום שאין עירוב (משנה ברורה שלא, ס"ק כ) יש להביא את הסכין לפני שבת (שם שלא, ו) וגם יש דינים מיוחדים למי שנולד קודם זמנו או שנולד נימול וכו'.
פוסקי דורנו דנו בשאלה שאינה קשורה למילה אלא בעקיפין: האם יש לקיים מילה בזמנה כאשר עלול להיגרם חילול שבת על ידי המשפחה והמוזמנים? מצד אחד אם נדחה את הברית הרי שיימנע חילול שבת מצד המשפחה ואורחיהם בהבערה (רכב), בבישול בשבת ובעוד איסורים אחרים. מצד אחר גם החלופה אינה טובה, שכן אנו דוחים את הברית והיא תיעשה שלא בזמנה. הרב אליעזר ולדנברג נדרש לשאלה זו (ציץ אליעזר ו, ג), ובתחילת תשובתו הוא מתלבט אם לאמץ את מודל התקנות של חכמים להימנע מתקיעת שופר ומקריאת מגילה בשבת מחשש שמא יעביר ארבע אמות ברשות הרבים. לדעתו, אם מפאת החשש הרחוק של חילול שבת ביקשו חז"ל לדחות מצוות כמו תקיעת שופר או קריאת מגילה הרי שבמקום שוודאי לנו שייעשה חילול שבת קל וחומר שיש לדחות. מנגד מצוות המילה כרוכה בחילול שבת, ואף על פי כן היא מתקיימת בשבת! אם כן מנא לן לדחות את המצווה אם רובץ חשש גדול של חילול שבת? כלומר אם התורה התירה במפורש את המילה בשבת, הרי שזה עצמו הפקיע מחכמים את הסמכות לדחות מילה מפאת חילול שבת.
לאחר משא ומתן מסיק הרב ולנדברג שמותר לערוך את הברית בשבת, שכן זו מצווה המוטלת על עם ישראל, ולא ניתנה לנו הרשות לדחות. לעומתו הרב וואזנר כותב בספרו 'שבט הלוי' (ד, קלה) שיש להימנע מחילול שבת, ולדחות את הברית ליום ראשון. לדעתו אם ההלכה לא התירה את הבאת הסכין במקום שאין עירוב, קל וחומר שאין לאפשר ברית מילה במקום שכמעט לוודאי יתבצע חילול שבת. חלק מהפוסקים, ובהם הציץ אליעזר, העלו שיקול נוסף לאסור: לדעתם כאשר מדובר במשפחה המחללת שבת בפרהסיה, הרי שהם נחשבים למומרים ואין מילת ילדיהם דוחה את השבת. וכך כותב הרב ולנדברג בגוף תשובתו:
לפי"ז נפתחת לנו פתח של דיון לדחיית המילה בזמנה בשבת בכגון שאלתינו שהמדובר במילת בן של מחללי שבתות בפרהסיא. אמנם הרבה חולקים ע"ז [=על זה] וס"ל [= וסבירא ליה (סוברים] להתיר למול בניהם של הנ"ל בשבת, עיין שם במנחת שבת בשיורי המנחה לסי' פ"ד אות ז' שמביא להקה שלימה של פוסקים שפסקו להקל למול בשבת את בני מחללי שבת.
לאחר משא ומתן הלכתי מסיק הרב וולנדברג להתיר ולערוך ברית מילה בשבת גם במקרה של חילול שבת, וכן פסק הרב פיינטשיין (אגרות משה יורה דעה חלק א סימן קנו), ולעומתם הרב וואזנר אסר. שאלה זו היא כאמור שאלה הלכתית, אולם בצידה יש פן השקפתי. עד כמה מוכנים אנו למול ותוך כדי המצווה להיות שותפים לחילול שבת? האם נאמר כאן 'חטא על מנת שיזכה חברך'? מנגד עצם ההגדרה של בני מומרים גם לה יש מחיר – האם נגדיר כל מחלל שבת בימינו כמומר?! האם חילול שבת בזמן הזה נכלל בהגדרה של פרהסיה?!
אנו עדים למציאות מורכבת, שבה חלק גדול מהציבור אינו יודע ואינו מודע למצוות התורה, לדעת הרמב"ן שכחה וחוסר ידיעה של ציבור שלם מוגדרים כשגגה. כאשר המסורת אינה עוברת מאב לבנו דור הבנים נחשב לשוגג; יש כאן חוסר ידיעה ולא התרסה ומרד בערכי הקודש. ואכן חלק מפוסקי ההלכה הגדירו את מחללי השבתות שבימינו כשוגגים, ובוודאי שאינם כלולים בהגדרה הקשה 'מחלל שבת בפרהסיה'. הגדרת החטא תלויה באווירה הסביבתית. יחיד המחלל שבת ומעשהו אינו נחשב לחריג, אינו מוגדר כמחלל שבת בפרהסיה אף על פי שעובר את חטאו ברשות הרבים. עשיית עברה בפרהסיה היא ביטוי של תעוזה ומרד במוסכמות. כלומר העברה עומדת בניגוד גמור לאווירה הציבורית. ונזכיר את דבריו של הרב הרצוג על מחלל שבת בפהרסיה:
וכיוצא בו לענין שבת, חילקו גאוני בתראי בין מחלל שבת בפרהסיא במסחרם, או אפילו במלאכתם, מפני שאין להם האומץ להקריב קרבן גדול כזה של שמירת שבת במקומות ידועים, והם מניחים תפילין בכל יום ומתפללים ושומרים כשרות, וכו', דוגמת אלה המחללים שבת שכ"ת [=כבוד תורתו] חוקר אודותם, שהרי הם באים יום יום להתפלל בציבור. ועוד חילקו גאוני בתראי ז"ל, בין מדינות שרוב ישראל שבהן מחללים שבתם שאז כבר אין לחשוב את המחלל ככופר במעשי בראשית …וע"כ [= על כן] דוקא כשמעיז כ"כ לחלל שבת בפני עדה מישראל ההוכחה ברורה שכבר גמר בלבו כפירה זו, וכיון שכופר בחידוש העולם, הרי הוא משתף את החומר הקדום לפי מחשבתו המשובשת (היכל יצחק או"ח ב).
נמצא שיש לפנינו שאלה הלכתית והשקפתית כאחת, והפסיקה בה צריכה להיות מורכבת ואישית, שכן אין דומה תשובה לקהילה בעיר לתשובה לקהילה ביישוב, או מציאות שבה כל המשפחה אינה דתית ובין בן דתל"ש שמשפחתו דתית. מצד אחד יש לזכור שהתורה ציוותה אותנו שברית אין דוחים ועורכים אותה בשבת ואפילו במחיר של חילול שבת, ואולם מצד אחר יש לשמור על כבוד השבת – שלא תיווצרנה פרצות שאינן לצורך המילה.