הליכתם המשותפת של משה ואהרן לשליחות מתוארת פעמיים בשני פסוקים סמוכים. בפסוק הראשון נאמר: "הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
תחילת ספר שמות דומה בתוכנה ובסגנונה לפתיחת ספר בראשית. הספר פותח בתיאור על עם ישראל שהוא פרה ורבה, עובדה המשתקפת בברכת הקב"ה לאדם הראשון
פרשת ויחי חותמת בצוואת יוסף לאחיו : "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹקִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ… וְהַעֲלִתֶם
גם לאחר חשיפת יוסף לאחיו עדיין עמדה עיקר המשימה לפניהם: כיצד יספרו לאביהם הזקן על המפגש? לפני יותר מ-20 שנה הם הביאו אליו את כתונת
הרמב"ם מתאר את צביונו של חנוכה: ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחלתן מליל חמשה ועשרים בכסלו ימי שמחה
בשעה שחזרו האחים לבית אבא הם שיתפו את יעקב אביהם בחוויות שעברו עליהם במצרים, וכמובן מסרו לו את דרישת השליט להביא את בנימין למצרים.
בפרשתנו פסקה קטנה המתארת את המפגש בין האיש אנונימי ליוסף בחיפושיו את אחיו. יוסף שאל על מקומם של אחיו, והאיש הראה לו את הדרך. המהר"ל
פרשתנו עמוסה וגדושה באירועים מרגשים ומשמעותיים, ובכל זאת דווקא בשעה שיעקב נמצא בבית אל ומקבל את ברכת ה', מספרת לנו התורה על קבורת דבורה, מינקת
המדרש מגדיר את הליכת יעקב לחרן כהליכה למקום גלות, שכן קיים חשש שמא עשיו ירצח אותו. וכך שנינו במדרש: ילמדנו רבינו ההורג את הנפש
יצחק ורבקה זכו לזוג תאומים השונים זה מזה בדרכם ובאופיים: "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים"