הפוסע פסיעה גסה אין לו רצון ללכת והוא עושה זאת בחופזה. כל מאמציו מושקעים בהגעה אל המטרה עצמה בלבד. למשל, אדם שממהר לעבודה פוסע פסיעה גסה ואינו מעונין כלל ליהנות מהדרך עצמה, לעומתו המטייל הולך לאט ומסתכל סביבו על מנת להפיק תועלת מהדרך. יתכן ועצתו של יוסף לאחיו שגם בעת שהם ממהרים להודיע ליעקב אביהם אל יפסעו פסיעה גסה שכן, הליבון וההפנמה של האירועים האחרונים חשובים לא פחות. יוסף מדגיש לאחיו שלא רק המטרה חשובה אלא גם התהליך עצמו. אולם פרשני הפשט העלו שתי אפשרויות אחרות ושונות זו מזו.
הרמב"ן סבור, שיוסף חיזק את רוחם של אחיו לבל יפחדו לצאת לדרך בעגלות עמוסות כל טוב. חששו של יוסף מוצדק, שכן מדובר בשעת בצורת קשה העלולה להגביר את מעשי השוד בדרך. זאת ועוד, בפעמים האחרונות התרחש אירוע חריג, פעם נמצא כסף בשקם ופעם גביע הם שרויים בפוסט טראומה . יוסף מסביר לאחיו, שמוראו על סביבתו ולכן יפחדו פושעים לפגוע בהם. אומר להם יוסף: 'מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי'. המהירות והזריזות ימנעו את מעשי השוד, 'ואל תרגזו בדרך' – תפחדו במהלך דרככם לארץ ישראל.
אולם, רש"י ואבן עזרא מפרשים אחרת, וכך כותב רש"י:
'ולפי פשוטו של מקרא: יש לומר לפי שהיו נכלמים היה דואג שמא יריבו בדרך על דבר מכירתו להתווכח זה עם זה ולומר על ידך נמכר, אתה ספרת לשון הרע עליו וגרמת לנו לשנאתו.'
מבחינה לשונית אל תרגזו יכול להתפרש גם בלשון 'כעס' וגם בלשון 'פחד'. אולם נראה, שפירושו של רש"י הולם יותר את העלילה. יוסף שולח את אחיו לדרך זמן קצר יחסית לאחר שגילה את זהותו והם עדין שרויים בהלם. האחים מתייסרים יומם ולילה בשאלת מכירתו של יוסף. בעת שירדו למצרים ונפגשו עם יוסף מתאר הכתוב את הדיון הפנימי המתקיים ביניהם:
'וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת'
יוסף מודע לויכוחים הפנימיים ולנפשות הסוערות וכבר באותו שיח המתקיים בין האחים מגלה לנו הכתוב: 'וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם'.
ואך טבעי הדבר, שוויכוח זה ימשך ביתר שאת דווקא עתה משנתגלה יוסף והוא עוד עלול לבוא חשבון עמהם. יוסף מבקש להקדים תרופה למכה ולבקש מהם שלא לכעוס בדרך.
על כן כמה מתבקשים דברי יוסף המבקש להרגיע את אחיו באמרו להם: "אל תרגזו בדרך".
שכן בשעה שאדם מכיר בטעות שנעשתה, קשה לו מאד לקבל את האחריות, לשאת באשמה. בשעה זו כולם יכולים להטיל דופי אחד בשני ולהגיע לאב הזקן שסועים וקרועים. במהלך החיים אנו נחשפים לוויכוחים מסוגים שונים ויכוחים משפחתיים, ויכוחים קהילתיים, ויכוחים ציבוריים. יוסף מלמד אותנו שכדי שהמחלוקת תהיה לשם שמים ראויה, שתיעשה בזמן ובמקום המתאים. אסור להתווכח 'בדרך' בזמן לא נכון יש להתווכח מתוך 'ישוב הדעת'.