היו, שסברו שבת פרעה למדה או שאלה והתייעצה (אבן עזרא), ויש שסברו שיוכבד היא זו שקוראת לו בשמו וכך מוכח מראשית הפסוק: 'ותביאהו (יוכבד) לבת פרעה … ותקרא (יוכבד) שמו' (אברבנאל). רוב פרשני הפשט סברו, שבת פרעה קראה לתינוק בשמו על שם ההצלה. הנצי"ב הרחיק לכת ולדעתו בת פרעה קוראת לו משה כי בשפה המצרית מילה זו פירושה ילד וזו לשונו: ' ראיתי… דבלשון מצרי תיבה זו בצורתה משמעו ילד … ופירשה הטעם שהוא הילד שלה'. אם כן, פירוש המילה משה הוא ילד. בת פרעה קוראת לו 'ילד' היינו ילד מצרי. בכך מחקה היא את עברו וייחסה אותו לאומה המצרית. חיזוק לפירוש זה מצאנו במחקר המודרני המאשר שהשם 'משה' נגזר מן המלה המצרית 'מס' שמשמעותה בן (ע"פ אנציקלופדיה מקראית).
משה נולד בדור של שואה. העם היהודי היה מעונה בפרך ועוללים הושלכו ליאור.
בעוד שילדים רבים נטבחו ונהרגו הרי, שמשה זוכה להינצל מהתופת. ויותר מכך הוא גדל בבית מלכים, ובזמן שאחיו סובלים ומתענים הוא גדל בבית שיש בו כל טוב. בתור ילד הוא גדל עם הידיעה שהוא זכה, בעוד שאחרים לא זכו. משה הולך עם שמו, שמזכיר לו בכל עת את הצלתו מהטביעה הנוראית. הקריאה 'משה' מהדהדת באוזניו ואינה נותנת לו מנוח. כעת הוא הוא נדרש למשות את עם ישראל מעבדות לחוף מבטחים. משה מודע לכך, שחייו ניתנו במתנה ולכן רובצת עליו אחריות לגאול את העם מסבלו. אולם על מנת שמשה יוכל לבצע את משימתו כראוי, נאלץ לעבור למשפחה מצרית. המעבר מהאם הביולוגית לאם מאמצת, שהיתה חלק מאצולת המלוכה היה תנאי הכרחי לביצוע השליחות.
רבי אברהם אבן עזרא בביאורו הארוך מדגיש את הצורך בכך, וניתן להבחין בהתרגשות דתית שאוחזת בו בזמן שחושף את רזי ההשגחה המתגלים בסיפור המופלא הזה:
'ומחשבות השם עמקו, ומי יוכל לעמוד בסודו, ולו לבד נתכנו עלילות. אולי סבב השם זה, שיגדל משה בבית המלכות, להיות נפשו על מדרגה העליונה בדרך הלימוד והרגילות, ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים. הלא תראה, שהרג המצרי בעבור שהוא עשה חמס. והושיע בנות מדין מהרועים… ועוד דבר אחד: כי אילו היה גדל בין אחיו ויכירוהו מנעוריו, לא היו יראים ממנו, כי יחשבוהו כאחד מהם.
לדעת אבן עזרא בשליחות כזו הדורשת עמידה מול מלכים נדרש מנהיג בעל ביטחון עצמי, שגדל על שולחן מלכים, מנהיג כזה אינו יכול לצמוח מתוך המון עבדים נדכה ומושפל. כמו כן, על מנת שהעם יכיר במנהיגותו הוא אינו יכול להיות עבד כמותם אלא מורם מעם. משה חש את הסבל הנוראי של אחיו ומרגע זה הוא מבין שחייו ניתנו במתנה על מנת לאחוז בשבט המנהיגות. ההשגחה גלגלה את משה לארמון המלוכה על מנת לספק לו את הכלים הראויים להגשים את ייעודו. כך שמחד, תהיה למשה הרגישות להקשיב לסבלם של אחיו, ומצד שני, תהיה לו היכולת לעמוד בפני מלכים.
זו מנהיגות אידאלית. כזו היודעת לשלב בין הקשבה לכאבו של הזולת ובין יכולת לעמוד בין מנהיגי עולם. אמנם הוא שילוב מזן נדיר אבל הוא הכרחי למנהיגות של אומה.