'וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ'.
התגלות אלוקית שמבטיחה לו חזרה בטוחה אל הבית, אל המקום שבו הוא גדל ובו הוא ינק. אולם יעקב לכאורה אינו סומך על ההבטחה הזו והוא נודר להקב"ה:
'וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלקִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלקִים'.
הכיצד יעקב מעלה הרהור שמא ההבטחה האלוקית לא תתגשם? כיצד יעקב שגדל והתחנך שנים ארוכות בישיבתם של שם ועבר אינו מאמין דיו בהבטחה האלוקית?
אברבנאל מנסח את השאלה ביתר חריפות:
'איך נעשה בנדר הזה עובד על מנת לקבל פרס באומרו: "אם יהיה אלהים עמדי ושמרני ונתן לי" כך וכך אז יהיה לי לאלוהים; מכלל שאם לא יעשה לו כל זה, לא יהיה לו לאלוקים ולא יעבדהו? ולא עשה אברהם זקנו כן, אבל נתנסה כמה פעמים ועמד בהם.'
אמנם מתוך התבוננות בפסוקים ניתן להבחין בפער שבין ההבטחה לנדר. הקב"ה מבטיח ליעקב: 'וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת' ויעקב נודר: ' וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי' הקב"ה מבטיח שיעקב ישוב לארץ ויעקב סמוך ובטוח שכך יהיה, אלא שיעקב בנדרו מבקש שהשיבה בשלום תהיה עד בית הוריו מעבר להבטחה האלוקית ולכן נדר. אכן רבים מן המפרשים דנו בשאלה זו ונתמקד בדבריו החדים של הספורנו:
'אם יהיה אלוקים עמדי, להסיר מעלי כל מעיק ומונע המעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו … שלא יכריחני העניות לעבור על דעתי ועל דעת קוני.'
לדעתו, נדרו של יעקב אין בו כדי להעלות ספק בהבטחה האלוקית. יעקב חשש שמא הוא לא יהיה ראוי, שתחול עליו ההבטחה האלוקית. דוקא יעקב, שעובר בין מציאות של 'אשרי יושבי ביתך' למצב של 'אשרי אדם עוז לו בך' ממצב של פאסיביות למצב של אקטיביות אינו מסתפק רק באמונה, הוא מודע שהדבר תלוי בו, ועל כך הוא מתפלל ונודר. גם הבטחה אלוקית דורשת מהאדם השתדלות. ניתן ללמוד מיעקב להכיר במגבלות וגם שניצבים אנו מול אתגרים יש להתפלל לסייעתא דשמיא להצלחה, שחלילה לא ניפול במכשול של חטא שיימנע מאתנו להשיג את היעדים.