לאחר שתוארו בתורה בנשימה אחת ההליכה במדבר והאתגרים העומדים בפני העם רגע לפני כניסתו לארץ, נערכת השוואה בין ארץ מצרים לארץ ישראל:
כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם. אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה (דברים יא, י-יב).
מדוע מושוות בתורה שיטת ההשקיה הנהוגה בארץ ישראל לשיטה הנהוגה מצרים? וכי לא די לדבר על ארץ ישראל בלבד? ההשוואה בין ארץ ישראל לבין מקומות אחרים כבר קיימת במקרא, בשעה שלוט ניצב בפני הכרעה להיכן ללכת: "וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר" (בראשית יג, י).
לוט בחר ארץ שכולה משקה והתרחק מארץ ישראל הזקוקה למטר השמים – מה מרתיע בהשקיה מן השמים?
לוט הבין שלא מדובר באקט טכני אלא בנקודה מהותית. ההתגלות של הקב"ה היא באמצעות מטר מן השמים ולאו דווקא מים, ולכך כמה דוגמאות במקרא: "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹקִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה" (בראשית ב, ה). כאשר התורה מתארת את ירידת המן נאמר בכתובים: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא" (שמות טז, ה).
לוט העדיף לברוח מההשגחה הייחודית ההיא, אבל לבסוף מצאה ההשגחה אותו ואת סדום ועמורה. גם המושחתים המבקשים לברוח מהקב"ה ייתפסו, וזה הניסוח בעת הפיכת סדום ועמורה: "וה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם".
אם כן, ההשוואה אינה רק במישור החקלאי אלא בעיקר בפן האמוני, המתבטא בנוכחות ההשגחה בארץ ישראל. לאחר שמפורט בתורה ומסופר על בניית ארץ ישראל, התפתחותה ושגשוגה, יכול האדם לחשוב שהכול בידיו, אך אז אומרים לו: השמים הם הגבול. יש להתפלל על ירידת הגשמים, ובאמצעות הצורך והבקשה על המים להעצים את הזיקה לפני הקב"ה.
אמנם יש יתרון מסוים למצרים שהמים הם בידי האדם, וכל מה שנותר הוא להעביר את המים לשדות. אבל היתרון הוא גם החיסרון – טוב לו לאדם שידע שיש גבול להשתדלותו ולהישגיו – השמים הם הגבול.
בימים אלו אנו נמצאים בעיצומו של הקיץ, וכל העוברים צפונה יכולים להבחין שבצד ההצלחות הטכנולוגיות של עם ישראל יש צרה אחת, ושמה 'מים'. יש לחסוך ולהשתדל, אבל בשורה התחתונה יש לדעת שיש להתפלל ולשפוך שיח לפני בורא עולם המבקש את מעשינו הטובים. להגיע לעולם מתוקן יותר, כך שהשמים יזילו דמעות והגשם ירטיב את הארץ.