פרשת ויגש – יהודה מזהה את השליט

כבר ממבט ראשון מצליח יוסף להכיר ולזהות את אחיו: 'וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהו'. חז"ל הסבירו: 'ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו, מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן' (בבא מציעא לט ע"ב). הרמב"ן מוסיף הסבר נוסף לכך שהאחים לא זיהו את יוסף. לדעתו, מצד אחד יוסף הכיר את אחיו משום שידע שיום יגיע ובשנות הרעב אחיו יגיעו למצרים בדיוק כמו שאברהם הגיע בשנות הרעב. יוסף המתין וציפה לבואם ולכן מיד זיהה אותם. מצד אחר, האחים לא ציפו שימצאו את יוסף אחיהם שנפרדו ממנו בעת שנמכר לישמעאלים, ובוודאי לא כאיש מכובד ממנהיגי מצרים. בעל אור החיים הקדוש הרחיק לכת, ולדעתו האחים זיהו את יוסף אולם הם מיאנו להאמין שהשליט העומד מולם הוא יוסף. האם אנו יכולים להיות בטוחים שעד הרגע שיוסף אינו חושף את זהותו הם עדיין לא מזהים ומכירים אותו?

כשהאחים יורדים בפעם השנייה למצרים הם נחשפים לעלילות המעוררות חשד. יוסף מספק רמזים עבים שבאמצעותם האחים יכולים לפחות לחשוד שהשליט הוא יוסף. בהגיעם למצרים האחים מתארחים אצל יוסף ושם עולה תמיהה גדולה המודגשת כבר בכתובים. יוסף מושיב את אחיו לפי גילם: 'וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ' (מג,לג), וכאן האחים יכולים לשאול את עצמם כיצד המנהיג שעומד לפניהם יודע להושיב אותם לפי הגיל. מעיר הרשב"ם בצדק: 'ויתמהו, שהרי כולם נולדו בשבע שנים ואין להבחין איזה קודם לזה'.

וכך העלילה הולכת ומסתבכת במציאת הגביע בשקו של בנימין 'בגדול החל ובקטון כילה'. אמנם יוסף משתדל לטשטש את העקבות אבל נדמה שבשלב זה יהודה חד העין מבין מי עומד מולו. הראיה לכך היא מתוך נאומו המרגש. בתחילת הנאום מתאר יהודה את הקורות אותם מיום שרגלם דרכה במצרים. ברם, מעיון בנאום ניתן להבחין בכמה הבדלים בולטים בין המציאות שאותה מתאר יהודה לבין המציאות האמתית, כפי שאירעה בפועל.

יהודה משחזר את רגע המפגש הראשוני עם יוסף: 'אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ'. האם יוסף שאל את אחיו על אודות המשפחה?! יוסף חושד בהם שהם מרגלים והוא אינו מתעניין במשפחתם. זאת ועוד, יהודה בנאומו אומר שתשובתם הייתה: 'יש לנו אב זקן וילד זקונים קטן ואחיו מת'. תשובה זו אינה מדויקת – האחים עונים ליוסף: 'וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ'. האחים מעולם לא אמרו לשליט העומד מולם שבנימין הוא הבן היחיד שנשאר לאמו. האחים סיפרו ליוסף רק שאח אחד מת ואח אחר נשאר עם אביו, אך מעולם לא נאמר שמדובר בשני אחים שנולדו לאם אחת.

מסתבר שנאומו של יהודה נוסח בקפדנות, וייתכן שאחת הסיבות היא שיהודה משוכנע שהאיש שעומד מולו הוא יוסף. הואיל ויהודה אינו יכול לפנות לשליט ולקרוא לו בשמו – הוא בונה נאום כך שהשליט יבין שהוא מזהה אותו. בנאומו יהודה מספר שהבן שנעלם הוא בנה של אמו של בנימין. אם כן, לאחר לקיחת בנימין לא נותר ליעקב אף בן מאשתו האהובה. במקביל הוא רומז לשליט ששם לב להתעניינותו המוזרה בבן הצעיר, ובעצם פרשת הגביע חושפת את האמת – יש קשר בין השליט לבנימין. באותה הזדמנות סבור יהודה שנכון לחשוף את הפרטים שאינם ידועים ליוסף. יוסף מעולם לא ידע שאביו סבור שחיה רעה טרפה אותו. יהודה סבור שברגע שיוסף יבין שכל רגע ורגע שהוא מתעכב ואינו חושף את זהותו הוא פוגע באופן ישיר באביו. יהודה אומר לעצמו: אם אני צודק בזיהוי, ברגע שישמע שחיה רעה טרפה אותו – יחשוף השליט האנונימי את זהותו האמתית. ואכן ברגע זה יוסף מבין שאינו יכול להסתתר מאחורי חתימת זקנו. לפחות יהודה הניצב מולו מזהה אותו היטב, וכך הוא מחליט לסיים את המשחק ולהגיד במפורש: אני יוסף.

 

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו