בשעה שיעקב מברך את בניו הוא מבליט היטב את ההבדל שבין ראובן ליהודה. על ראובן הוא אומר: "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה" (בראשית מט, ג).
בנוסח הברכה ליהודה הוא מברך אחרת: "יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ: (שם שם, ח).
לראובן תכונה אחת המונעת ממנו לקבל את שרביט ההנהגה – ראובן פזיז בתגובותיו הבלתי שקולות ומאוזנות. בדרך כלל אחיו ואביו אינם שומעים לו. דוגמה מובהקת לכך נוכל להביא מהאופן שבו ניסה ראובן לשכנע את אביו לשלוח את בנימין למצרים: "וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ (שם מב,לז).
במדרש מתוארת תגובה מזלזלת של יעקב על דבריו של ראובן:'אמר לו: ובניך לא הם בני?!'. אף יהודה מבקש לשכנע את יעקב אביו. הוא ממתין בסבלנות למצוקת הרעב, ומשוכנע שיעקב אביו ישנה את דעתו. כאשר הרעב מתחזק והמצוקה בבתים מתעצמת, כפי שמתואר בפסוקים: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל אֶת הַשֶּׁבֶר" – הגיעה שעת הכושר להזכיר לאביו שצריך להוריד את בנימין למצרים: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוּדָה לֵאמֹר הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ לֵאמֹר לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם אִם יֶשְׁךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת אָחִינוּ אִתָּנוּ נֵרְדָה וְנִשְׁבְּרָה לְךָ אֹכֶל". לאחר משא ומתן קצר מאפשר להם יעקב לקחת אתם את בנימין.
ראובן ויהודה שניהם מרגישים אחריות על המתרחש במשפחה, אולם ההבדל בין הדמויות בולט בכתובים: ראובן מנסה את כוחו בשכנוע, אולם תגובתו הפזיזה והבלתי שקולה עומדת לו לרועץ. מצד אחד, ראובן כבכור נושא באחריות, מנסה למנוע מהאחים להרוג את יוסף, דואג לשמור על כבודה של רחל אמו ומנסה לחלץ את המשפחה ממצוקת הרעב. מצד אחר, הוא פועל בפזיזות ללא שקול דעת מעמיק – ולכן קולו לא נשמע.
לעומתו יהודה אחיו מצליח לשכנע את סביבתו: הוא משכנע את האחים למכור את יוסף, משכנע את האב להוריד את בנימין למצרים, וגורם בנאומו הכריזמטי לשכנע את יוסף להתוודות בפני אחיו.
יהודה מתברך: "יהודה אתה יודוך אחיך" – האחים כולם מודים ומסכימים לעצותיו. לעומתו ראובן הוא 'פחז כמים' מגיע להחלטות פזיזות, לכן אומר לו יעקב אתה הבכור וראוי ליטול את המנהיגות: "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז", אולם מפאת פזיזותך וחוסר שיקול הדעת לא תהיה זכאי לכך.
יהודה זכה למנהיגות מכוח אישיותו ואופיו. הוא אינו הבכור אולם הוא מעורב בין האחים, מבין את מצוקתם ויודע מהי עת שתיקה ומתי לפעול ולדבר. מנהיגותו של יהודה אפוא היא מנהיגות של "אתה יודוך אחיך" – כאיש אחד בלב אחד ממליכים אותו עליהם.