משה מבקש מיתרו חותנו להצטרף אליו למסע לארץ ישראל, אולם יתרו מסרב ומבקש לחזור למקומו. כבר בתחילת המסע נתגלו סדקים, ששיאם באירוע חמור שבמהלכו אומר משה: "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי". איך קורה שבתוך כמה ימים מוצא העם את עצמו במציאות כה שפלה? וכך נאמר: "וַיִּסְעוּ מֵהַר ה' דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה: וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה… וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים
מהיכן נסעו? אומר הרשב"ם: "כי עדיין לא זזו מכנגד הר חורב שהוא במדבר סיני. … ומכל [מקום] אצל הר סיני היו עד עתה".
העם נמצא עדיין באותו מקום שבו קיבל את התורה. הקולות והמראות של הר סיני מלווים את העם בעת חנייתם. ומכאן מתעצמת השאלה – וכי זה הזמן להתלונן ולחטוא בחטאים גדולים כנגד הקב"ה ומשה עבדו?!
זאת ועוד – לא חלפה שנה ממתן תורה-חטא העגל-שבירת הלוחות-בניית המשכן – תקופה הפכפכה ומרובת אירועים קיצוניים. היינו מצפים שהעם יהיה מרוסן ומאופק, וההכרזה של העם בים סוף 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו' תהיה בת תוקף.
חז"ל דייקו ממילה אחת – 'ויסעו מהר ה'…' ומסבירה הגמרא במסכת שבת קטו ע"ב: ' פורענות ראשונה – 'ויסעו מהר ה'; ואמר רבי חמא ברבי חנינא: שסרו מאחרי ה'. כלומר, שהפורענות החלה מיד שנסעו מהר ה'. הרמב"ן בפרשתנו מסביר בהרחבה: "אבל ענין המדרש הזה מצאו אותו באגדה, שנסעו מהר סיני בשמחה כתינוק הבורח מבית הספר, אמרו שמא ירבה ויתן לנו מצות, וזהו ויסעו מהר ה', שהיה מחשבתם להסיע עצמן משם מפני שהוא הר ה', וזהו פורענות ראשונה".
כלומר לא הייתה זו נסיעה סתם אלא בריחה מההר. ומתכניו ובלשוננו: 'כתינוק הבורח מבית הספר'. מוקד הבעיה הוא ברצון העז של העם להתנתק מצור מחצבתם – 'ויסעו מהר ה''.
הרצון להתנתק קורה אפילו שהעם יושב זמן רב במקום אחד. בזמן שישבו סביב הר סיני לא השקיעו מחשבה בהכנתם לקראת הכניסה לארץ. לאחר מעמד הר סיני והקמת המשכן היינו מצפים שהעם יבין שיש לבצע הכנות לקראת הנסיעה. נקודה זו מובלטת בתחילת התוכחה שבספר דברים: " ה' ֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה: פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת".
ומסביר הכלי יקר: "רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם'- זו תוכחה ראשונה על שהאנשים שנאו את הארץ ונישבו בהר זה ישיבה של קבע, ולא פנו להם אל האָרֶץ, מקום מיוחד לקיום המצוות".
חטא המרגלים וחטא המתאוננים צומחים מתוך התנתקות מוחלטת מהר סיני כבר בתחילתו של המסע. הישיבה הממושכת בחממה ללא כל הכנה לקראת החיים הביאה למציאות בלתי נסבלת ולתחילתו של חורבן.
מכאן לומדים אנו שלא מספיק ללמוד בבית המדרש אלא יש צורך להזדהות. וסימן לדבר – שגם כשיוצאים החוצה ונמצאים מחוץ לכתליו התכנים נותרים רלוונטיים. 'תינוק שבורח מבית הספר' בו בזמן משליך את הערכים שספג ואת לימודיו שלמד בבית המדרש ועלול להתפתח מדרון חלקלק שאת סופו לא ניתן להעריך ולשער.
בחג השבועות ישבנו ולמדנו תורה כל הלילה. יש להמשיך את החוויה ולשאת אותה לתוך עונת הקיץ בריבוי שיעורים ותוספת לימוד.