בפרשת בהעלותך, אנו פוגשים את "קו פרשת המים" של ספר במדבר: עד פרשיית "ויהי בנסוע הארון" אנו פוגשים תיאור מופלא של עם הדבק בה' ובתורתו
בתפילת שחרית בבית הכנסת הספרדי בנתניה. שם יש ויכוח קבוע בקריאת התורה בשבוע בו יש פסוקים של קללות, אף מתפלל לא מוכן לעלות לתורה כשקוראים את הפסוקים הללו, כאילו הדבר יביא עליו את הקללות אותם קוראים.
בפרשת אמור אנו קוראים את הפסוקים המצווים אותנו על ספרית העומר, כחלק מהציווי על מקראי הקודש, מועדי השנה. קשה להתעלם מהפסוקים הללו בימים אלו כאשר
קרבן תודה הוא סניף של קרבן השלמים וכך נאמר (ז,יא): " וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים … אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ ". ומסביר רש"י: "אם על
איך ניתן לחיות חיים שיש בהם משמעות רוחנית ומפגש עם עומק ומשמעות כאשר מבט פשוט על העולם מפגיש אותנו עם עולם ששולטים בו חוקים חיצוניים
פרשת משפטים מסתיימת במעמד ברית האגנות, אשר אחריה עולים משה, אהרון ובניו, ושבעים הזקנים אל ההר: שמות פרק כד (ט) וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן נָדָב֙ וַאֲבִיה֔וּא
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי: הפרשנים עסקו בשימוש המפתיע בשורש ל.ק .ח למשמעות של
סדר הציוויים על המשכן בפרשת תרומה ותצווה נראה מאוד מובנה וברור ( למעט מקום הציווי על מזבח הקטורת [בפרק ל במקום, לכאורה, בסוף פרק כה]
פעמים רבות אנו מגלים כי אין הלימה בין העבודה שאנו משקיעים לבין התוצאות. יש מי שתלמד שנים לקראת תואר במשפטים ותמצא עצמה בסוף התהליך בעסקים,
"אנחנו בריאים ואת חולה – אין לך מקום בינינו", כך אמר למשוררת רחל, שהיתה חברת דגניה, אחד מחברי הקיבוץ, רחל שחלתה במחלת השחפת עזבה את