דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי: הפרשנים עסקו בשימוש המפתיע בשורש ל.ק .ח למשמעות של
סדר הציוויים על המשכן בפרשת תרומה ותצווה נראה מאוד מובנה וברור ( למעט מקום הציווי על מזבח הקטורת [בפרק ל במקום, לכאורה, בסוף פרק כה]
פעמים רבות אנו מגלים כי אין הלימה בין העבודה שאנו משקיעים לבין התוצאות. יש מי שתלמד שנים לקראת תואר במשפטים ותמצא עצמה בסוף התהליך בעסקים,
"אנחנו בריאים ואת חולה – אין לך מקום בינינו", כך אמר למשוררת רחל, שהיתה חברת דגניה, אחד מחברי הקיבוץ, רחל שחלתה במחלת השחפת עזבה את
בתחילת הפרשה מובא הדין של טומאת יולדת כאשר התורה מבחינה בין – אישה שילדה זכר, לאישה שילדה נקבה. ליולדת זכר, ימי הטומאה הם שבעה ולאחר
בסוף פרק ל"ט מתואר איך כל חלקי המשכן מובאים בפני משה: "(לג) וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה אֶת הָאֹהֶל וְאֶת כָּל כֵּלָיו קְרָסָיו קְרָשָׁיו בריחו
נקרא השבת את פרשת שקלים בה מתבקש עם ישראל להתפקד על ידי מתן מחצית השקל לכל איש. הסיבה לאופן הפקידה מופיעה מיד עם הציווי: "ולא
צום יז בתמוז [נדחה] אי"ה ביום ראשון הקרוב נצום את צום יז בתמוז. השנה הצום נדחה שכן יז בתמוז הוא בשבת. יש לצום ביום זה.
העם נדרש באמצעות נחש הנחושת להכיר בהשגחה שקיימת בשגרה. התעלמות מכך, היא החטא. ישראל התריסו כלפי שמיא משום שלא הבחינו בנסים התמידיים שאירעו להם בעת שהלכו במדבר.
הרב מאיר נהוראי
האופוזיציה כנגד משה ואהרון הורכבה מכמה פלגים – "וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן