בית מדרש

כאשר נכנסו בני ישראל לארץ ישראל הם נצטוו לנטוע עצים: וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה

  פרשת 'נגעי בתים' מתהדרת בפתיחה חגיגית וססגונית: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה

  בפרשה שלמה העמוסה בנגעים ובפרטי הלכותיהם משובץ פסוק אחד קצר העוסק בברית המילה: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ויקרא יב, ג). חז"ל דרשו את

פרשתנו מתארת את היום השמיני של אהרן ובניו בתוך תוכי המשכן, הנפתח בהבאת הקרבנות. בכתובים מתוארת 'הזמנה רשמית' של משה את אהרן להקריב את הקרבנות,

 שבת זכור המוקד של שבת זכור הוא בקריאת המפטיר: "זכור את אשר עשה לך עמלק", וקריאה זו היא חובה מהתורה. חכמים סמכו את קריאת זכור

  האם נוכל למצוא משותף בין פרשת הקרבנות שאנו קוראים בפרשיות השבוע ובין פורים החל במוצאי שבת? לכאורה מדובר בשני עולמות רחוקים, אולם נקודה אחת

אחת מתכונותיו הבסיסיות של מנהיג היא יכולתו לקבל החלטות. דוגמה מובהקת לכך נוכל לקבל מבית מדרשו של ראש ממשלת ישראל לשעבר, מנחם בגין ז"ל. בקיץ

  פרשיות ויקהל-פקודי מסכמות את תהליך בניית המשכן , והן חזרה על דברים ידועים שתוארו בהרחבה בפרשיות תרומה-תצוה. לא אכנס לשאלה המרכזית של מטרת החזרה,

לצערנו אנו מצויים בתקופה קשה בעיצומו של החורף. מחד גיסא לפני יותר מחודשיים ירדה כמות משקעים גדולה מאוד וסערה בלתי-שגרתית פקדה את הארץ. ואולם כבר

"וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ" (שמות לה, כא).