office

פרשת בראשית מסתיימת בפסוקים הפסימיים, המתארים את חרטתו על הקב"ה על בריאת האדם, ובהחלטתו של הקב"ה למחות את הבריאה: בראשית פרק ו (ו) וַיִּנָּ֣חֶם ה'

בסוף פרק ל"ט מתואר איך כל חלקי המשכן מובאים בפני משה: "(לג) וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה אֶת הָאֹהֶל וְאֶת כָּל כֵּלָיו קְרָסָיו קְרָשָׁיו בריחו

פרשת בהר פותחת במצוות שמיטה ויובל, ולאחריהן, ישנם מספר פסוקים העוסקים באופנים השונים בהם ניתן לשקם את מי שהתמוטט וירד מנכסיו: (כה) כִּֽי־יָמ֣וּךְ אָחִ֔יךָ וּמָכַ֖ר

לפני מאבקו של יעקב עם המלאך, הפסוקים מתארים כיצד יעקב נשאר לבד, בצדו המזרחי של נחל יבוק. בראשית פרק לב (כג) וַיָּ֣קָם׀ בַּלַּ֣יְלָה ה֗וּא וַיִּקַּ֞ח

פרשת משפטים מסתיימת במעמד ברית האגנות, אשר אחריה עולים משה, אהרון ובניו, ושבעים הזקנים אל ההר: שמות פרק כד (ט) וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן נָדָב֙ וַאֲבִיה֔וּא

לאחר שבעת ימי המילואים ציפו כולם לשמחה גדולה אך במקום זה אבל כבד ירד על עם ישראל במותם של נדב ואביהוא. ברגע הקשה ביותר אהרון

בתחילת הפרשה מובא הדין של טומאת יולדת כאשר התורה מבחינה בין – אישה שילדה זכר, לאישה שילדה נקבה. ליולדת זכר, ימי הטומאה הם שבעה ולאחר

קורח הפך לסמל המחלוקת השלילית בעם ישראל, למה אנו רואים את מחלוקתו של קורח כמחלוקת שלילית. נראה לי שניתן ללמוד את זה מהמילה הפותחת של

שלום לכולן, סדר הציוויים על המשכן בפרשת תרומה ותצווה נראה מאוד מובנה וברור ( למעט מקום הציווי על מזבח הקטורת [בפרק ל במקום, לכאורה, בסוף

בסוף פרק ל"ט מתואר איך כל חלקי המשכן מובאים בפני משה: "(לג) וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה אֶת הָאֹהֶל וְאֶת כָּל כֵּלָיו קְרָסָיו קְרָשָׁיו בריחו