כולנו מכירים את הלוגו המפורסם של משרד התיירות. שני אנשים הפונים ימינה ואוחזים בשני קצותיו של מוט, שבאמצעו תלוי אשכול ענבים גדול ועסיסי. הסמל מבוסס על הכתוב 'וישאֻהו במוט בשנים' (יג, כג). ככל הנראה הסמל המוכר אינו משתקף מתוך פרשנות הכתובים – הפסוק אינו מתאר שני אנשים הנושאים את האשכול. מרבית הפרשנים הבינו כחז"ל, שהכוונה שהאשכול נישא באמצעות שני מוטות. וכך מפרש רש"י: 'וישאהו במוט בשנים – ממשמע שנאמר וישאוהו במוט איני יודע שהוא בשנים, מה תלמוד לומר בשנים, בשני מוטות. הא כיצד, שמונה נטלו אשכול, אחד נטל תאנה ואחד רמון, יהושע וכלב לא נטלו כלום, לפי שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו, כשם שפריה משונה כך עמה משונה'.
מתוך פרשנותו של רש"י עולה שהגדרת מוט היא שני מקלות. אם כן, שני מוטות הם ארבעה מקלות. כל אשכול נישא בידי ארבעה אנשים, ולפי חשבון זה שמונה מרגלים השתתפו בנשיאת האשכולות – למעט יהושע וכלב. אם כן, בעוד קובעי הסמלים (משרד התיירות; כרמל מזרחי) הבינו שהפסוק מתאר שני אנשים הנושאים את האשכולות באמצעות מוט אחד, הרי שחז"ל סברו שכל מוט היה מורכב משני מקלות והיו שמונה אנשים, שאחזו בשמונה צדדים של ארבעה מקלות.
מדבריו של רש"י עולה נקודה נוספת. כבר בשלב כריתת האשכול ונשיאתו הרגישו כלב ויהושע שמדובר בסיוע לעברה ולכן לא רצו להיות שותפים לה. אפשר אף לדייק מניסוח הפסוקים (יג,כג-כד): "וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים: לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
המרגלים כרתו את האשכול ולא בצרוהו. האשכול הוא יחידה אחת אורגנית שאינה מחולקת, יחידה שאסור לכרות אלא חייבים לבצור. כריתת האשכול היא תחילת החטא.
לכאורה היינו מצפים שיהושע וכלב יהיו שותפים בנשיאת האשכול. בזמן שמשה שולח את המרגלים לארץ הוא מבקש: "וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים", ובכל זאת יהושע וכלב אינם נושאים את האשכול משום שהם יודעים שכוונה זדונית מסתתרת מאחורי המעשה – המרגלים כרתו את האשכול ולא בצרו את הענבים. כריתת הענבים מסמלת את ביטול היניקה של העם מאדמתו, ויהושע וכלב נמנעו מלהיות שותפים למעשה שיש בו כונה זדונית.
רבי יונתן איבשיץ מדייק דיוק נפלא מהפסוקים. כאשר משה מצווה את המרגלים להביא את הפרי הוא אומר: "וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר", משה אמר להם להביא את הפרות מן ההר, מחברון – והם כרתו את הזמורה בנחל אשכול. בפועל המרגלים שינו מהתכנית. הנחל אינו זורם בהר אלא בעמק. סביר להניח שפרות הגדלים בעמק היו פרות גרועים, ולכן הם העדיפו לכרות זמורה באזור נחל אשכול – שלא היה המקום המטבי לגידול הענבים. במשנה במסכת ביכורים (א,ג) כתוב: 'אין מביאין בכורים חוץ משבעת המינים לא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים'. מכיוון שהאיכות של הפרות בעמק נמוכה מפרות שבהר (אמנם כיום אפשר לגדל ענבים בעמק באיכות גבוהה). המרגלים שינו מבקשתו של משה וניסו בכל מאודם להביא יבול סוג ב' על מנת שהעם יחזור בו ויסרב לעלות לארץ. יהושע וכלב נמנעו מלהצטרף לחבורה בשל מניעיה הפסולים.
אם כן, טוב שהסמל של משרד התיירות אינו משקף את נשיאת האשכול בידי המרגלים. לא היה נכון לשחזר את נשיאת האשכול של המרגלים אלא לעצב סמל שונה שידגיש גם את השינוי המהותי מהצורה שבה נשאו המרגלים את האשכול. הסמל מייצג תיקון לאותו חטא: שני אנשים הנושאים בשמחה ובגאווה מהיבול המשובח של ארץ ישראל.