האם אפשר לשפוט את מעשיו של אלוקים? חברי כנסת במדינת ישראל נהנים מחסינות משפטית אשר עמיתיהם אינם ממהרים להסירה. הקב"ה איננו זקוק לחסינות; אנו מאמינים כי הוא צדיק וישר, רב חסד ואמת, שלעולם לא יעשה עוול, אך עצם השימוש במינוחים הללו מעיד כי אנחנו שופטים ומודדים את התנהגותו של אלוקים לפי מערכת ערכים מסוימת. הפילוסוף היווני אפלטון העלה שאלה קלאסית: האם ישנם ערכים מוסריים אשר מחייבים את אלוקים? הקב"ה ציווה אותנו לתת צדקה ולעזור לחלשים, אך יש שתי דרכים שונות לתאר את המצווה הזו. אפשר לומר שה' הורה לנו לתת צדקה משום שזה מעשה מוסרי, ואפשר לומר שנתינת צדקה היא מעשה מוסרי, רק מפני שה' ציווה עליה. הפער בין שתי הגרסאות היה מתגלה במקום שיש בו ציווי של הקב"ה הנראה לנו כנוגד את המוסר. מקרה כזה בדיוק היה בעקידה.
לכאורה, פרשת העקידה מלמדת אותנו שהקב"ה אינו כפוף לכל עקרונות מוסריים שהם, וציוויו השרירותי הוא שקובע מה טוב ומה רע. עובדה – הקב"ה הורה לאברהם להרוג את בנו יחידו, ואברהם ציית. זהו מעשה לא מוסרי בעליל, ובכל זאת צו ה' יכול לחייב אותנו לבצעו. כך בדיוק למד האדמו"ר מפיסצ'נה הי"ד, שנרצח על ידי הנאצים בשואה: "אומות העולם, גם הטובים שבהם, חושבים שהאמת הוא דבר עצם לעצמו, וה' ציווה על האמת מפני שהאמת לעצמו אמת… מה שאין כן ישראל, אומרים: אתה אלוקים אמת, הוא יתברך אמת, ואין אמת זולתו, וכל אמת שנמצא בעולם הוא רק מפני שכן ציווה ה'… וכשציווה לאברהם אבינו שיעקוד את יצחק בנו, היה זה האמת לעקדו, ובאם לא אמר לו אחר כך 'אל תעש לו מאומה', היה זה האמת לשחטו" (אש קודש, עמ' ס"ח).
אך יש מקום לחלוק על הטיעון שזה המסר העולה מפרשת העקידה. זה אולי המסר המשתמע מהחלק הראשון של הפרשה ; זה מה שחשב אברהם בדרכו הנוראה להרוג את בנו, אך בסופו של דבר ה' לא חפץ בקרבנו של אברהם. לכאורה נראה שעולה מסיפור הצלתו של יצחק מסר הפוך לחלוטין. אם הקב"ה היה מצווה אותנו לעשות דבר לא מוסרי – היינו נענים לציווי; אך מפרשת העקידה עולה שהקב"ה לא יורה לנו לבצע מעשה כזה.
תפיסה זו מתחזקת מעיון באירוע אחר המופיע בפרשת וירא. בתחילת הפרשה מבשר הקב"ה לאברהם על כוונתו להשמיד את סדום. "חלילה לך!", זועק אברהם בתגובה. "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!" (בראשית י"ח, כ"ה). אברהם שופט את מעשיו של הקב"ה לפי אמות מידה מוסריות, ומעז אפילו לבקר את תכניותיו. הקב"ה אינו משיב לאברהם: "שתוק, איך אתה מעז למדוד את מעשיי לפי קריטריונים מוסריים". הדיאלוג של אברהם והקב"ה נסוב כולו מסביב להנחה המובלעת, שמעשי ה' צריכים להיות טובים וצדיקים.
כמובן, יש צורך לבדוק בשבע עיניים מהיכן אנו שואבים את הערכים המוסריים שלנו. הסופרים ההלניסטיים ראו את היהדות כברברית, משום שלא התירה להשמיד תינוקות מיותרים (י' מירון, הדין המוסלמי, עמ' 27). מן הסתם היו באותה תקופה יהודים הלניסטיים, אשר טענו כי היהדות צריכה להתאים את עצמה ל"רוח הזמן" ול"מוסר המודרני", ולהתיר להרוג תינוקות. את ערכינו אנחנו צריכים לינוק מתוך עולם היהדות, מתוך הערכים המתגלים לנו במעשי ה', כפי שאלו מתוארים בכתבי הקודש.
מדוע הזדעק אברהם כששמע על התכנית להרוס את סדום, אך ציית בלי ערעור כאשר נצטווה להקריב את יצחק? נראה שכאן גלום מסר נוסף בסוגיה המורכבת הזו. כאשר אברהם שומע על תכניותיו של הקב"ה הוא אינו מהסס להביע את דעתו' אולם כאשר הוא מקבל ציווי מוחלט וחד-משמעי, כאן כבר אין מקום לערעור ולדיון. אברהם אינו סרבן מצוות. הוא יודע שבסופו של דבר, גם אם נדמה לנו שצו ה' סותר את המוסר – המצווה האלוקית היא מבחינתנו הערך העליון.
אשרינו שהקב"ה ממעט להעמיד אותנו לפני דילמות כאלו.