בדיחה ישנה מספרת על יהודי אחד שהחליט להמיר את דתו, לא עלינו. הכומר שאליו פנה הסכים להטביל אותו ולהפכו לנוצרי, בתנאי שיבטיח שלעולם לא יאכל דג בליל שבת, כמנהג היהודים. היהודי הסכים, והכומר ערך את הטקס: שפך על היהודי מים, והודיע לו שמעכשיו הוא נוצרי. בליל שבת אחד נכנס הכומר לביתו של המומר, ומצא אותו אוכל דג. הכומר זעם: "הרי הבטחת לי שלא תאכל דג בליל שבת!"."הכל בסדר", הרגיע אותו היהודי. "זה לא דג. שפכתי עליו קצת מים, ואמרתי לו: אתה בשר".
יהודים תמיד לעגו לקלות שבה אפשר להפוך לנוצרי. ככל שהמועדון יוקרתי יותר, כך מבחן הכניסה קשה יותר. מועדון שכדי להתקבל אליו מספיק לחתום על טופס ולשלם, איננו ראוי אפילו למאמץ הזה. גראוצ'ו מרקס אמר שאינו רוצה להיות חבר במועדון שהוא כל כך ירוד עד כדי שיסכים לקבל אותו. גם אני מרגיש כך – בשום אופן לא הייתי רוצה להיות חבר במועדון שמוכן לקבל את גראוצ'ו מרקס. הנצרות היא המועדון של גראוצ'ו – צריך לעשות מעט מאוד כדי להתקבל אליה.
לעומת זאת מבחני הכניסה של היהדות קשים הרבה יותר. תהליך הגיור הוא ארוך ומורכב, ונועד לוודא שאכן המועמדים לגיור מודעים למלוא המשמעות של השינוי שהחליטו לקבל על עצמם. בסיום התהליך הגר (הזכר) מל וטובל. המילה אינה מיוחדת רק לגרים – כל תינוק יהודי נימול כדי להיכנס בבריתו של אברהם אבינו. אין ספק שמדובר במעשה משמעותי ותובעני, המסמל את מלוא העוצמה של החיים היהודיים.
חז"ל עמדו על הדמיון בין דיני מילה לדיני קרבנות. מותר להקריב בהמה לקרבן החל מהיום השמיני ללידתה; גם ברית מילה נעשית ביום השמיני (ויקרא רבה כ"ז, י'). כך כתב בהקשר זה רבנו בחיי על פרשת לך לך: "ועל דרך המדרש, מצוות מילה כעניין קרבן. וכשם שדם הקרבן לכפרה על המזבח, כך דם המילה מכפר. ועל כן מצוותה ביום השמיני, כי הקרבן לא יכשר עד היום השמיני, שנאמר 'ומיום השמיני והלאה ירצה'. וכשם שכתוב בקורבן 'ואכלו אותם אשר כפר בהם', שאכילת הקורבן לכפרה, כך ישראל עושין סעודה ביום המילה. ועוד גדול כוחה יותר מן הקורבן, שהקורבן בממונו והמילה בגופו… ועל כן חשוב לו לעקדה וזבח, כאילו עקד את עצמו." (רבנו בחיי בראשית י"ז, י"ג).
הרמב"ן לימד אותנו שהקרבנות נועדו לגרום לאדם לחשוב שבגלל חטאיו היה מגיע לו שהוא עצמו יוקרב, ורק בגלל חסדו של הקב"ה – הקרבן מכפר עליו. מעשי ההקרבה נועדו, כתב הרמב"ן, "כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלוהיו בגופו ובנפשו, וראוי לו שיישפך דמו ויישרף גופו, לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכופר הקרבן הזה, שיהא דמו תחת דמו, נפש תחת נפש, וראשי אברי הקרבן כנגד ראשי אבריו." (רמב"ן ויקרא א', ט').
קרבן מביא את האדם לחשוב שהיה ראוי שהוא עצמו יהיה תחת הבהמה הנשחטת. ברית מילה מטעימה את האדם אחד משישים מהקרבת עצמו לקב"ה. כאשר מדובר בגר – החוויה מלווה את תחושותיו שלו; כאשר מדובר בתינוק – בני משפחתו הם החווים את תחושת הקורבן.
הקב"ה היה יכול לצוות אותנו על מעשה פחות מכאיב שיסמל את הברית, למשל לצבוט את התינוק בלחי, או לגזור לו שערה. אך הקב"ה בחר במעשה המילה, הדומה לקרבן, ובכך העביר לנו מסר ברור אודות החיים היהודיים. כל דבר משמעותי בחיים הוא גם תובעני. היהדות היא מערכת חיים משמעותית של ערכים רוחניים ומוסריים, ולכן היא תובענית מאוד. לא קל להתחיל להיות יהודי, וגם ההמשך אינו לונה פארק. להיות יהודי זו משימה לא פשוטה וכדאי שנדע זאת כבר מן הרגע הראשון.