פרשת ויקהל פקודי – הקמת המשכן והולדתו של יצחק

"בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד" (שמות מ, ב). האם בתאריך זה הסתיימה מלאכת בניית המשכן או קודם לכן? רש"י מסביר שקשיים טכניים עכבו את בניית המשכן : 'שלא היו יכולין להקימו, ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן, הניח לו הקדוש ברוך הוא הקמתו, שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים, שאין כח באדם לזקפן, ומשה העמידו … '. אולם התבוננות נוספת מצביעה על כך שלא מדובר בתאריך מקרי, כלומר, המשכן לא הוקם ביום שהסתיימה המלאכה. ואכן כך מתאר המדרש את סדר הדברים:

אמר רבי חנינא בעשרים וחמשה בכסליו נגמרה מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן, שהקימו משה אחד בניסן כמה שכתב וביום החודש הראשון באחד לחדש תקים משכן אהל מעד (שמות מ' ב'), וכל זמן שהיה מקופל היו ישראל מתלוננים על משה לומר למה לא הוקם מיד שמא דופי אירע בו, שחשב לערב שמחת המשכן בחודש שנולד בו יצחק, שבניסן נולד יצחק.

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ו

המשכן הוקם בחודש שבו יצאו ישראל ממצרים, אולם המדרש מעדיף להדגיש שהקמתו הייתה בחודש שבו נולד יצחק. הזיקה שבין הקמת המשכן להולדתו של יצחק היא ההתמסרות – בניית המשכן ועקדת יצחק היו בהתמסרות גדולה. מדוע הועדף תאריך לידתו של יצחק על תאריך יציאת מצרים? הרב נריה זצ"ל מסביר בספרו נר למאור שיש לחלק בין גאולת מצרים שהיא 'איתערותא דלעילא' (מעשה של הקב"ה) לבין עקידת יצחק שהיא 'איתערותא דלתתא' (מעשה אדם).

יש להעדיף תאריך המשקף מסירות נפש אנושית כמו של יצחק על תאריך סימבולי של גאולת ישראל ממצרים, המשקפת התעוררות הבאה מכוחו של הקב"ה. המשכן הוקם מתוך התמסרות מלאה של העם ולכן ראוי להקימו בחודש שנולד בו יצחק.

אולם נוכל להציע הסבר נוסף. המדרש מתאר את הביקורת שמשה סופג מליצני הדור בשל העיכוב. בניינו של המשכן מתמהמה ועם ישראל אינו זוכה להשראת שכינה כפי שהובטח לו. זו מציאות הדומה לזו שלוותה בעת לידתו של יצחק. כאשר התבשרה שרה על לידתו היא צחקה – צחוק עשה לי אלוקים. תגובתה של שרה היא לנוכח מציאות בלתי נתפסת: "אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן". אכן, ליצני הדור התחילו ללגלג ולזלזל ולהפיץ ששרה נתעברה מאבימלך. לשם כך צר הקב"ה קלסתר פניו של יצחק שיהיו דומים לשל אברהם. אם כן, הולדתו של יצחק מסמלת את המציאות שמעל הטבע. דווקא במציאות הנראית בלתי אפשרית. הליצנים הם האנשים המשקיפים על המציאות באופן ריאלי והגיוני, ואם עובדות מסוימות אינן מסתדרות להם, הם ממציאים הסברים ומסוגלים אף להכפיש אחרים בשל כך. המציאות חוזרת על עצמה בעת הקמת המשכן – כל המלאכה הסתיימה, כל העיניים צופות וממתינות לרגע ההקמה, ומהשלב של ההתמהמהות סבורים הליצנים שמשה נכשל במשימה – ומתחילים להעליל עלילות שווא. פרק הזמן אפשר לאותם ליצנים להעליל על משה שלקח לעצמו מכספי המשכן. וכפי שמתואר במדרש תנחומא פקודי סימן ז:

אלה פקודי המשכן, ולמה עשה חשבון הקדוש ברוך הוא מאמינו שנא' (במדבר יב) בכל ביתי נאמן הוא ומשה נתן חשבון, אלא מפני ששמע ליצני הדור שהיו משיחין אחריו שנאמר והיה כצאת משה וגו' והביטו אחרי משה, ומה היו אומרים … וחברו משיבו ריקה אדם שנתמנה על מלאכת המשכן על ככרי כסף ועל ככרי זהב שאין לו חקר ולא משקל ולא מנין מה אתה רוצה שלא יהיה עשיר, כששמע כן אמר חייכם משנגמרה מלאכת המשכן אני נותן להם ח
שבון כיון שנגמרה אמר להם אלה פקודי המשכן.

אם כן באורח פלאי, לאחר הפסקה של שלושה חודשים, הוקם המשכן בזמן בשנה שבו נולד יצחק. הקמתו של המשכן והולדתו של יצחק היו דומים, שכן בתהליך התהוותם החליטו ליצני הדור להטיל דופי במציאות. כשם שיצחק נולד כנגד כל המוסכמות כך המשכן הוקם בהפתעה, ברגע לא טבעי – ולא מיד עם השלמת המלאכה. חודש ניסן מסמל את כוחה של ההשגחה להתערב בטבע ולחולל שינויים.