בשפת אמת על סוכות שנת תרמ"ג יש התבוננות על מהות של שמחת החג. ישנה סתירה מפורסמת בין פסוקי קהלת. בין ומשבח אני את השמחה, לבין ולשמחה מה זו עושה. השפת אמת מדבר על שמחה שהיא מהוללת מלשון מעורבבת מטוב ורע, לבין שמחה שהיא שמחה שה', שמחה של חג סוכות.
הוא ממשיך ומדבר על סוכות כחג האסיף. לא רק אצלנו. כל העולם אוסף בסתיו את הפירות הביתה. במלאות הזו יש שמחה ויש בטחון שיהיה אוכל לחורף. נותן לאדם תחושת יציבות ובטחון. אצל עמ"י לא רק אוספים פירות – אלא גם נאספים פנימה. התשובה היא סוג של איסוף הביתה, אל הקב"ה. התבוננות על חיים ומעשים לנוכח ה', וזה מנקה גם את השמחה כבעלות על הרכוש והפירות. לא שם מונחת השמחה, שמחה ברכוש היא ברת חלוף, והיא גם מעורבבת מטוב ורע – תחושת בעלות של האדם היא גם משמחת והיא גם ברת חלוף, כמו האוכל שנאכל, וכמו ההבנה שהבטחון הזה הוא בטחון חיצוני. בעומק אין לאדם יכולת לדעת מה יקרה עם החיים שלו, וכשהשמחה החיצונית תחלוף הוא ישאר בחרדה, שעליה הוא מנסה להתגבר בצבירת רכוש ותחושת בטחון.
השפת אמת מדבר על שמחת סוכות דווקא כיציאה אל הארעי, אל הסוכה. ההבנה שהחיים שלנו יותר דומים לסוכה מאשר לבית עמוס בפירות, או בחפצים כאלה ואחרים. לא משם באה השמחה. השמחה קשורה לקשר פנימי בין אדם לה', והיכולת להבין שהחיים הם ארעיים ולשמוח בהם היא יכולת להכניס את השמחה בתור רכיב משמעותי בחיינו. השמחה הזו אינה שמחה חולפת כי היא לא תלויה במשהו חיצוני. היא גילוי של נקודת עומק, של קשר פנימי. שלא משנה כמה פירות או חפצים יהיו בבית, ולא משנה כמה כסף יהיה לנו בחשבון, וגם לא באמת יש לנו מושג איך השנה שלנו תיראה – אנחנו שמחים בחיים בצל השכינה. מאמינים בחיים שהם בחינת סוכה, ומוכנים לצאת למסע שהשנה הקרובה תזמן לנו.
שיהיה חג נפלא !