יעקב מבקר את ראובן בכור בניו: "פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה". ראובן תופס את מקומו של אביו בחייו, משתלט על מקומו הפרטי והאינטימי ביותר. גם אם נבין שמדובר בהחלפת המטות בלבד, הרי שעדיין מדובר בחטא קשה. ראובן מערער על סמכותו של יעקב כראש המשפחה, ומתערב בתחומים שלא אמורה להיות לו בהם דריסת רגל. ובכל זאת, לאחר המעשה עצמו יעקב אינו מוכיח את ראובן בגלוי אלא בשתיקה: "וישמע ישראל". יעקב אינו מגיב בעוצמה כנגד המעשה, אלא מסתפק בתוכחה סמויה. אולם דווקא לאחר, שחלפו שנים רבות מהרגע שחטא ראובן, רגע אחד לפני מותו יהיה זה התזמון הנכון לתוכחה וסגירת חשבונות?!
אכן נראה, שיעקב אינו מעונין במעמד זה להוכיח את ראובן אלא להסביר מדוע הוא עתיד לאבד את ההנהגה. תכונת הפזיזות עומדת לו לרועץ ואינה מאפשרת לו להיות מנהיג בישראל. מלבד שהיה פזיז בהקשר למשכבי אביו כל עצותיו נדחות. בראשונה – בפרשת מכירת יוסף, ומאוחר יותר בעת ניסיונם של האחים לשכנע את אביהם להתיר את ירידת בנימין. ראובן, לא רק שאינו מתאים לשמש כמנהיג בשל אופיו, אלא גם נכשל בפועל בנטילת רסן ההנהגה. מנהיגה של אומה ראוי שיתברך במתינות וביישוב דעת, לבל יוביל את צאן מרעיתו לאבדון. אמנם יש דמיון בין פזיזות לבין זריזות שני המצבים מתאפיינים בפעילות מהירה, אך יש ביניהן הבדל מהותי. בעוד שהפזיזות משדרת חוסר יציבות הרי שהזריזות נובעת ומונעת מכוחה של יציבות ומיקוד במטרה. הקביעה ש"כוהנים זריזים הן" לא מעידה רק על מהירות הפעולה, אלא גם על מנוחת הנפש והריכוז שמלווה את הכוהנים בעבודתם. חז"ל נמנעו מלגזור גזרות בבית המקדש בשל זריזותם של הכוהנים. ההתמקדות של הכוהנים במטרה אפשרה להם להיות זריזים ולהימנע מכשלים. רבי חיים שמואלביץ בספרו "שיחות מוסר" (מאמר כד', שנת ל"ב) מצביע על רובד נוסף בחסרונה של הפזיזות. לדעתו, החלטה המתקבלת בפזיזות נובעת מבהלה וחוסר ביטחון עצמי. כך מסביר ר' חיים את הכישלון הראשון של שאול כמלך. שאול נלחם בפלשתים, ושמואל ציווה עליו שימתין עם הקרבת העולה עד בואו לזירה. (שמואל א', יג). הפלשתים התקרבו והעם לחץ את שאול לפתוח בקרב. שאול ראה ששמואל מתעכב מלבוא והחליט להקריב את העולה נגד ציוויו של שמואל. שאול נבהל ופחד מהעם ומהפלשתים, הוא לא שקל את הדברים כראוי והיה פזיז בהחלטתו ותגובתו של שמואל לא איחרה לבוא: " וְעַתָּה מַמְלַכְתְּךָ לֹא תָקוּם". שאול הפסיד את ההנהגה בעטיה של פזיזות וחוסר שליטה. מנהיגות צומחת מתוך שיקול דעת, בטחון בדרך ונחישות. זו מנהיגותו של יהודה שמכריע במכירת יוסף, ומשכנע את יעקב אביו להוריד את בנימין למצרים בזמן הנכון ובניסוח הראוי. וגם הוכיח מנהיגות בעמידתו האיתנה לפני יוסף בבקשה – אך בהחלטיות, כנציגם של האחים כולם ובכך זכה למלכות על ישראל.