פרשת וארא- ייחודה של מכת הדם

אולם מסתבר, שהאותות הללו נועדו גם עבור פרעה: 'וַיֹּאמֶר  ה' אֶל מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה…' (ד,כא) אמנם   המדרש (שמות רבא פרשה ה')  תמה על כך: 'על אלו מופתים אמר? אם תאמר על הנחש והצרעת והדם – אותם ניסים לא אמר לו הקב"ה אלא לישראל?  ועוד, לא מצינו שעשה משה אותם האותות לפני פרעה?'. המדרש שולל את האפשרות, שהאותות הללו נועדו גם לפרעה. אולם דומה שמתוך פשט הפסוקים הציווי הוא להראות את המופתים לפרעה. אמנם סביר להניח שהקב"ה לא ציווה את משה, שידו תהיה מצורעת לפני פרעה, שכן זה עלול לפגוע בתדמיתו של משה. גם מטרת האות  הייתה  לעודד את משה לצאת לשליחות, ושידיו לא תהיינה שלובות בחיקו וחסרות מעש. אך את שני האותות האחרים משה מראה לפרעה על אף שלכאורה אין התאמה בין הציווי לביצוע.  במעמד הסנה – המטה נהפך לנחש, ואילו לפני פרעה – המטה נהפך לתנין; במעמד הסנה – משה נצטווה לקחת מעט מים מהיאור ולשפוך אותם ליבשה, ואילו בביצוע מכת הדם – כל מימי היאור (ומימי כל מצרים) נהפכו לדם. זאת ועוד, לכאורה מכת הדם התבצעה על ידי אהרון ולא על ידי משה. בהקשר  לאות  הנחש ניתן  להניח שהנחש נקרא גם תנין ואין שוני בין הציווי לביצוע  (רבנו בחיי ז,י).  אולם היכן משה מראה לפרעה את האות שהופך את מי היאור לדם?. עיון מדוקדק בפסוקים מאפשר לנו לזהות שני שלבים במכת הדם. בשלב ראשון מצטווה משה וכך נאמר: לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ … הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם'. בשלב זה המים נהפכו לדם רק ביאור כהמשך לאות הקודם דהיינו באמצעות המטה שנהפך לנחש. בשלב השני נאמר:  וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם …'.   אהרן מצטווה  לפגוע בכל מקורות המים שבמצרים. אם כן, יתכן שמכת הדם היא בעלת אופי כפול. מחד, זה האות האחרון, שהצטווה משה לעשות גם לפני פרעה זה נעשה רק ביאור לעיני פרעה. ובשלב השני זו היתה המכה הראשונה שספגה מצרים ולכן כל מקורות המים במצרים נהפכו לדם על ידי אהרון ולא בהכאה על המים. משה מבצע את האות ואהרון את המכה.  רגע אחד לפני שהמצרים סופגים את עשרת המכות, ניתנה לפרעה תזכורת לפשע הנוראי שעשה לעם ישראל. משה מראה לו את דמי התינוקות, שנשפכו בעת שהושלכו ליאור במצוותו. בעת הזו עומד אוד מוצל ממוות שבעודו תינוק נמשה מהמים על ידי חסידת אומות העולם בתו של הרשע פרעה וזועק את זעקת הנטבחים ואומר לרשע די. האות הזה היה חזק מכל ותפקידו היה לחולל שינוי אצל פרעה. קודם לכן באמצעות האות הזה שוכנע משה לצאת לשליחות ולאחר מכן העם בעקבותיו. לעומתם  פרעה נותר על כנו – ויכבד לבו.  אות הדם הופך מעתה למכה קשה וכואבת למצרים ולאחריו יבואו שאר המכות שבאחריתן יצא העם לחרות ויקבל את התורה.

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו 

jQuery(document).ready(function() { });