חז"ל הבינו, שמדובר כאן בכינוס בעל משמעות מיוחדת: 'ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה.' (פסחים נו ע"א).
מה העוון הגדול בגילוי הקץ? מדוע הקב"ה נטל מיעקב את השכינה? נראה שיעקב נמצא ברגע מכריע. הרגע שבו הוא מעביר את השרביט לבניו. תקופת מעבר, בין דור יעקב לדור בניו, מעבר בין תקופות, בין תקופת האבות לתקופת גלות מצרים. כשמשתנים סדרי עולם, כשמתחלפים סגנונות חיים, בעת שידוד מערכות חיים, חסרה אותה יציבות הנחוצה כל-כך לשלוות נפש, צצות ועולות תהיות ושאלות, מתערער הביטחון העצמי. ברגעים כאלו משתוקק האדם לוודאות, לתשובות מהירות, מייחל לחוף מבטחים, למאחז יציבות וקביעות. בתקופות אלו מתרבים חוזי העתידות, מחשבי הקיצים, המציירים לנו את העולם הבא, והמתארים לפרטי פרטים את הצפוי בימות המשיח. גם ביום-יום ישנם קשיים ומבקש האדם את הוודאות והביטחון. חיפוש מתמיד אחר מקובלים, אל מחשבי קצין, כדי להסיר משהו מהערפל שבו הם מצויים. וכך ממשיך המדרש:
אמר: שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו: שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד – כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
באותו רגע מסתלקת השכינה אבל, מיד לאחר מכן אומרים בני יעקב כאיש אחד בלב אחד: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד'. כשם שאין בלבך אלא אחד, כך אין בלבנו אלא אחד.האמונה בקב"ה נותנת כוח למעברים ולשינויים, היציבות שמתוכה מתמודדים עם ההווה, וממנו האמונה בנצח ובעתיד לבוא. אין לנו צורך בחישוב קצין, אין לנו צורך בחשיפת העתיד אלא כל מה שאנו מבקשים הוא להמליך מדי יום את הקב"ה על העולם. נתאר לעצמנו מה היה קורה אילו היינו מקבלים תשובות מפורטות תוך כדי חשובי קצין, עם לוח זמנים מדויק. יש להניח, שהיינו חיים את חיינו באדישות משעממת, ולכל היותר בציפייה פסיבית. מדוע עלינו להתאמץ, ליזום ולפעול, אם הכל ידוע מראש? לא לזאת מצפה מאתנו ריבונו של עולם. מרגע שהתברר כי הגאולה באה בדרך הטבע, התברר כי הגאולה באה תוך שותפות מלאה של בני האדם. וזו הסיבה שרואה הרמב"ם לפסוק בסוף הלכות מלכים: 'וכן לא יחשב הקצין, אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים, אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו'. הטיב לנסח זאת הרב וואזנר זצ"ל (שבט הלוי חלק י' סימן א) לשואל ששאל אותו על הדפסת מועד ביאת המשיח על לוח שנה. וכך הרב עונה:
'כבוד ידידי, אין לנו עסק בנסתרות, וביאת משיח צדקינו הוא עלום ומכוסה, ולא ניתן לדרוש זה ברבים … וכן לא יחשוב הקצין, אמרו חכמים: תיפח דעתן של מחשבי קיצין, אלא יחכה ויאמין. ואם כמה וכמה גדולי וצדיקי הדורות, פלט פיהם הקדוש או קולמוסם הקדוש רמז ורמזים על זמן ביאת משיח צדקינו, היה זה מרוב אמונה ומרוב תקוה להתגלות כבוד ה', אבל ידוע שבמשך הדורות ובפרט בשנת ת"ח גרם זה לאכזבה ורפיון, ומה לנו להכניס עצמינו לדבר מסוכן ולפטם ההמונים בדבר שהצניעות יפה, ולבסוף אם ח"ו לא נזכה יסוגו אחור מרוב פחי נפש?!'.
דומה, שדוקא, בתקופה כמו שלנו 'אתחלתא דגאולה' הסקרנות מתעצמת וישנה נטייה לחישוב קצין. ההסטוריה הקצרה שלנו לימדה אותנו שלא כדאי לעסוק בסוגיות אלו, כי העיסוק בהן עלול להביא לידי ייאוש. אנו כיום נמצאים בתקופה של חוסר ודאות, אנו לא יודעים מאומה על העתיד, ולאן פני המדינה. בימים אלו, יש צורך לחדד יותר את ההכרה שה' הוא מלך והוא ימלוך לעולם ועד.