פרשיות ויקהל-פקודי הן פרשות המתארות את עשיית המשכן ובנייתו. בפרשיות הללו יש חזרה על הנאמר בפרשיות תרומה ותצווה. אין התורה חוזרת על פסוקים לחינם, ובוודאי שלא בפסוקים כה רבים. ננסה לבחון את אחת ממגמות הכפילות בפרשיות אלו.
בתיאור העשייה משה מזכיר את אחד מאדריכלי המשכן: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ראו קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה". משה מקפיד להדגיש את אופן בחירת בצלאל – שהייתה על פי ה'. הסיבה לכך מצויה במדרש: "כשירד משה אמר להם לישראל כך אמר הקב"ה לעשות לו משכן קרשים מזבח ושולחן אמרו לו ומי יעשה כל זאת? אמר להם בצלאל. התחילו ישראל מרננים על משה ואמרו לא אמר ה' למשה לעשות את המשכן על ידי בצלאל אלא משה מעצמו ממנה אותו שהוא קרובו… אמר להם משה לא אני עשיתי כלום מדעתי אלא ה'…".
לקראת המינויים החדשים מורגשת אווירת חוסר נוחות, ויש לחשושים ורינונים. המדרש חושף בפנינו חשדות חמורים שייחס העם למשה ערב מינוי בצלאל, עד שמשה ראה לנכון לפרסם לכולם שהקב"ה בכבודו ועצמו בחר בבצלאל.
בתלמוד (ברכות נה ע"א) מובא המדרש בסגנון אחר: "אמר רבי יצחק אין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור. שנאמר: "ראו קרא ה′ בשם בצלאל". אמר לו הקב"ה למשה משה! הגון עליך בצלאל? אמר לו ריבונו של עולם! אם לפניך הגון, לפני לא כל שכן?! אמר לו אף על פי כן לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקב"ה ולפניך הוא הגון, לפנינו לא כל שכן?!" ממדרש זה אפשר ללמוד שבכל בחירה משמעותית יש להתייעץ עם הציבור.
כולם ביקשו להיות שותפים בבניית המשכן. יש להניח שרבים מהעם ראו עצמם מועמדים מתאימים לתפקידים בכירים הקשורים לתכנון ולעשייה. משה, המנהל הראשי של המיזם, ביקש לנקוט אמצעי זהירות. הוא ידע שהעם יהרהר אחר המינוי של בצלאל ויחשוד שמדובר במינוי פוליטי. לכן ראה משה חובה מוסרית לשתף את העם במידע על אודות האדם האמור להיות ממונה על הקמת המשכן בפועל. עמד משה ומכריז בהתרגשות: "ראו קרא ה' " – פנייה ישירה וגלויה של משה אל העם, לא אני בחרתי בו אלא ה' בכבודו ובעצמו.
נראה שנוכל לדייק רעיון זה מתוך פרשנותו של רש"י על פסוק זה. רש"י מוסיף הערה קצרה לפסוק: "חור – בנה של מרים היה". מה ראה רש"י לספר לנו על הקשר המשפחתי שבין משה לחור דווקא בפסוק זה? נראה שרש"י מבקש להדגיש כאן את קרבתו המשפחתית של משה לבצלאל כדי להקדים תרופה למכה. הוא מודיע לעם שבחירת בצלאל אינה בחירה פוליטית שיש בה נגיעה אישית, "ראו קרא ה'" – בצלאל נבחר על ידי הקב"ה.
אמנם היו סיבות אמתיות להזמת החשדות, למשל חז"ל קובעים (סנהדרין סט ע"ב) שבצלאל היה בן 13. מי היה מעז למנות 'מינוי פוליטי' נער צעיר אם אינו מוכשר? ללמדנו שהעם הכיר בכישרונו המופלא; העם הכיר במסירות שהיתה לחור סבו של בצלאל בשעה שעמד והוכיחן על חטא העגל (שמות רבה מח). בצלאל מושרש במסירות, בחור צעיר אבל מחונן וכישרוני. ובכל זאת ראה משה חובה מוסרית לדווח לעם שהקב"ה בחר בו.
כל איש ציבור חייב לבחור בקפידה מועמד מתאים. אנו יודעים שבמערכת פוליטית הבחירה נעשית גם משיקולים אחרים, ולרוב היה אפשר לבחור במועמד ראוי יותר. דומה שנוכל ללמוד מבחירת בצלאל שתי נקודות משמעותיות: יש לחתור לבחירה במועמד המתאים ביותר, ויש להקפיד על שקיפות מלאה לפני העם.
משה הוא מנהיג שנבחר על ידי הקב"ה ולא בבחירות ישירות של העם. אף על פי כן משה אינו מתעלם מחשדות העלולים לצוף בשעה שהעם ידע מי הוא הנבחר מטעמו להיות מנהל מיזם בניין המשכן. משה אינו חייב לדווח ובכל זאת הוא חותר לתת דין וחשבון מלא. משקלו הסגולי של הגיבוי הציבורי חשוב וניכר בהחלטות מסוג זה.