הלוחות הראשונים ניתנו בהיותם כתובים באצבע אלוקים ועשייתם מעשה אלוקים: "וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹקים" (שמות לא).ובהמשך נאמר: "… וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹקִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹקים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שם, לב, טו-טז). מיד לאחר שבירתם הצטווה משה ליצור לוחות חדשים: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים …" – משה יצר את הלוחות בעצמו והכתיבה הייתה אלוקית. בפסוק אחר משתמע שמשה כתב בכתב ידו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל" (שם כד, לז).
בעוד הלוחות הראשונים היו מעשה אלוקים צרוף, הרי שהלוחות השניים היו פרי יצירתו של משה. מה מבשר השינוי ביצירת הלוחות? האם יצירת לוחות אלו בידי משה טובה מיצירת הלוחות הראשונים שהם מעשה אלוקים?!
ייתכן שאפשר לענות על שאלה זו מתוך לשון הציווי על הלוחות השניים. הקב"ה אמר למשה: "פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ". מדוע ציין הקב"ה את שבירת הלוחות הראשונים בעת הציווי על הלוחות השניים? חז"ל סבורים שהקב"ה החמיא למשה על שבירת הלוחות: "אמר לו הקב"ה למשה, אשר שברת – יישר כחך ששברת, מלמד שהסכים הקב"ה על ששבר את הלוחות" (שבת פז).
כשניתנו הלוחות השניים ראה הקב"ה צורך לשבח את משה על שבירת הלוחות הראשונים ששלטה בהם עין הרע מעוצמת המעמד (על פי תנחומא כי תשא לה), לכן הלוחות השניים ניתנו בצנעה, בלי טקס מיוחד. לוחות אלו לא היו זקוקים לברקים מאוצרו של הקדוש ברוך הוא; הם נחצבו בידי משה, וכשירד שוב מההר – בידיו לוחות מעשה ידי אדם שחרות עליהם מכתב אלוקים.
חטא העגל פתח עידן חדש, שבו אין לקודש אחיזה בעולם החול אם לא תהיה עבורו תשתית אנושית ראויה. זה היסוד לדברי רשב"ג: "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים" (תענית ל ע"א), משום שהוא יום של סליחה ומחילה, שכן ניתנו בו לוחות שניים – המשקפים את עבודת האדם. לוחות אלו יכולים להיות שלמים גם במציאות של חטא; נתינתם הייתה לאחר החטא הנורא ובעיצומו של תהליך התשובה.
מכאן אפשר להבין טוב יותר את הפסוקים החותמים את התורה: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים לְכָל הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל". לפי פשוטו של מקרא, הפסוק האחרון מתמקד בנסים הגדולים שנעשו לעם ישראל ב-40 שנות הליכתם במדבר, כגון נס קריעת ים סוף ומעמד הר סיני. ואולם רש"י מפתיע ומחזיר אותנו בהסברו לחטא העגל: " 'ולכל היד החזקה' – שקבל את התורה בלוחות בידיו … 'לעיני כל ישראל' – שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר (לעיל ט, יז) ואשברם לעיניכם, והסכימה דעת הקב"ה לדעתו, שנאמר (שמות לד, א) אשר שברת, יישר כחך ששברת".אם כן,היד החזקה והמורא הגדול הם שבירת הלוחות. לפירושו של רש"י, ראתה התורה לחתום דווקא במאורע של שבירת הלוחות וקבלת הלוחות השניים משום שמדובר במאורע המכונן והמשמעותי ביותר שהיה לעם ישראל בכל תולדותיו. מעבר ממעמד הר סיני שיש בו קולות וברקים, שבמהלכו ניתנו לוחות מעשה אלוקים – למציאות שהלוחות הם פרי יצירתו של האדם. הפסוק האחרון בתורה שבכתב מחזיר אותנו לרגע שבירת הלוחות, שפתח עבורנו חלון הזדמנויות חדש בעבודת ה'. אנחנו יוצרים את הלוחות ושותפים מלאים ללימוד התורה ולקיומה.
בפורים זכינו להביא לידי מעשה את הרעיון של "לוחות שניים", וכפי דברי הגמרא בשבת פח ע"א:אמר רבא, אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש". ומסביר ר' צדוק מלובלין :"ובימי אחשורוש שאז היה הדור של התחלת חכמי תורה שבעל פה ומאהבת הנס נתקע בלבם החשק הגדול ליגיעת תורה שבעל פה שנגלה להם". לוחות שניים הם התורה שבעל פה שבאה לידי ביטוי בעיצומו של פורים, בזמן שמרדכי ובית דינו תקנו לישראל את מצוות החג.
שבירת הלוחות הביאה לידי ביטוי את מעורבות חכמי ישראל בתורה במהלך כל הדורות, הן בפרשנות התורה הן בתקנות ובגזרות לדורות הבאים. חכמי התורה שבעל פה רשאים ליצור "לוחות שניים" ולהשתמש בכלים ההלכתיים שבסמכותם לטובת הדורות הבאים.