1.ויקרא פרק כה
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר:(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לה':(ג) שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:(ד) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר:(ה) אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ:(ו) וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ:(ז) וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל.
2. רמב"ם הלכות שמיטה ויובל (א , א-ח) [בדילוגים]
מצות עשה לשבות מעבודת הארץ ועבודת האילן בשנה שביעית שנאמר ושבתה הארץ שבת ליי' ונאמר בחריש ובקציר תשבות, וכל העושה מלאכה מעבודת הארץ או האילנות בשנה זו ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שנאמר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור.
אינו לוקה מן התורה אלא על הזריעה או על הזמירה ועל הקצירה או על הבצירה, ואחד הכרם ואחד שאר האילנות.
וזמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה, ולמה פרטן הכתוב לומר לך על שתי תולדות אלו בלבד הוא חייב ועל שאר התולדות שבעבודת הארץ עם שאר האבות שלא נתפרשו בענין זה אינו לוקה עליהן, אבל מכין אותו מכת מרדות.
כיצד החופר או החורש לצורך הקרקע או המסקל או המזבל וכיוצא בהן משאר עבודת הארץ, וכן המבריך או המרכיב או הנוטע וכיוצא בהן מעבודת האילנות מכין אותו מכת מרדות מדבריהן.
אין נוטעין בשביעית אפילו אילן סרק, ולא יחתוך היבולת מן האילנות, ולא יפרק העלין והבדים היבשים, ולא יאבק את צמרתו באבק, ולא יעשן תחתיו כדי שימות התולעת, ולא יסוך את הנטיעות בדבר שיש לו זוהמא כדי שלא יאכל אותו העוף כשהוא רך, ולא יסוך את הפגין, ולא ינקוב אותן, ולא יכרוך את הנטיעות, ולא יקטום אותם, ולא יפסג את האילנות וכן שאר כל עבודת האילן, ואם עשה אחת מאלו בשביעית מכין אותו מכת מרדות. … משקין בית השלחין בשביעית והיא שדה הזריעה שצמאה ביותר, וכן שדה האילנות אם היו מרוחקין זה מזה יתר מעשר לבית סאה מושכין את המים מאילן לאילן, אבל לא ישקו את כל השדה, ואם היו מקורבין זה לזה עשר לבית סאה משקין כל השדה בשבילן, וכן עפר הלבן מרביצין אותו במים בשביעית בשביל האילנות שלא יפסדו … ומפני מה התירו כל אלה, שאם לא ישקה תעשה הארץ מלחה וימות כל עץ שבה, והואיל ואיסור הדברים האלו וכיוצא בהם מדבריהם לא גזרו על אלו שאין אסור מן התורה אלא אותן שני אבות ושתי תולדות שלהם כמו שביארנו.
טיפול בגינות – כיצד?
אין להזניח את הגינות בשנת השמיטה. מי שטיפח את הגינה במשך שש השנים שקדמו לשמיטה ימשיך לטפל בה, אולם ישתדל לשמור על הקיים ותו לא.
השקיה לצורך קיום הצמחים מותרת – מן הראוי להימנע מהשקיה בכמות גדולה המיועדת לתוספת צימוח. בהשקיה ממוחשבת יש לכוון את המערכת בהתאם (תדירות ההשקיה וכמות המים תלויים בסוג הצמחים, הקרקע ועונות השנה). לדוגמה: צמחים גלדניים או בשרניים מותר להשקות לקיום ואין להמתין לסימני התייבשות של הצמח לעומתם צמחים רב-שנתיים בעלי עלים שאינם גלדניים אפשר להשקות בזמן שמופיעים סימני כמישה.
- ניכוש – פעולה זו אסורה בשמיטה. פעולה זו יכולה להיות מותרת באחת משתי אפשרויות: א) עשבייה המהווה מסתור למזיקים או גורמת לשרפות ליד מבנים; ב) עשבים המצויים בקרבת צמחי גן וגורמים לדיכויים (תחרות על האור וכו').
- במקרים המפורטים בסעיף ב' הניכוש ייעשה על פי סדר העדיפויות הזה: א) ריסוס במונעי הצצת עשבים; ב) כיסוח העשבייה מעל פני הקרקע; ג) עקירת עשבים בעזרת מעשב – סכין; ד) עקירת עשבים בידיים עם השורש.
- גיזום – מלאכה זו אסורה בשמיטה. יש אומרים שגיזום אסור מהתורה, ואולם לרוב הדעות הגיזום אסור מדברי חכמים מלבד הזמירה בגפן שנאסרה מהתורה. לכן אסור לגזום גדר חיה שהגיזום בה יכול לגרום לצימוח [במיוחד גדר חייה צעירה]. כמו כן אסור לגזום עצי פרי, שהוא יכול להביא לצימוח.
- דישון – אם נצרך לקיום הצמח או למניעת נזק – מותר. ואולם אם מגביר צימוח – אסור.
- גיזום מותר במקרים האלה: א) גיזום סניטרי – סילוק ענף נגוע העלול להזיק לעץ. גיזום ענפים המהווים מכשול לעוברי דרך (בין השבילים, חוטי חשמל ועוד); ב) גיזום לעיצוב – מותר, ובתנאי שלולא הגיזום ייגרם נזק ארוך טווח לעץ [במיוחד לעצים צעירים]; ג) גיזום לסכך – מותר. בגיזום מקצועי יש להשאיר מספר ס"מ ארוך מהרגיל מגזע הענף; ד) גיזום שמטרתו לשמור על צורה קיימת, ובתנאי שאינו גורם להצמחה.
כל גיזום מטעמי בטיחות מותר בשמיטה היקף הגזום מותנה בהסרת המכשול.
כיסוח דשא – מותר לכסח דשא מלא וצפוף, שאין בפעולה זו עידוד לצימוח או להתפשטותו. יש להשתדל לכסח במרווחי זמן גדולים מהרגיל.
טיפול בעצי הפרי
כל פעולה שמטרתה להשביח את העץ או את הפרי – אסורה.
דילול – אסור לדלל פרחים או פרות אם המטרה היא קבלת פרי גדול יותר. במקום שיכול להיגרם נזק, כגון שענפים יישברו או ייגרם נזק לטווח רחוק לעץ – מותר. לאחר חנטת הפרות יש להימנע מדילול מפאת חשש להפסד פרות שביעית.
פריסת רשת – מותרת כאשר המטרה היא מניעת קור או הגנה על פרי מציפורים ומעטלפים.
טיפולים אורטופדיים – כגון מילוי פצעים למניעת נזק מותרים.
טיפול בעציצים ובאדניות בשנת השמיטה
כל האמור לקמן מדבר על עציץ שגודלו פחות מ-330 ליטר. אם העציץ גדול יותר דינו כקרקע.
ההלכה מחלקת את העציצים לשני סוגים מרכזיים:
עציץ נקוב
בתנאים מסוימים כל הגדל בעציץ נקוב ייחשב כמחובר לקרקע, וההלכות תהיינה בהתאם לעץ הגדל על הקרקע כמפורט לעיל.
הגדרתו ההלכתית של עציץ נקוב
נקבי העציץ והחומר ממנו הוא עשוי – נקב קטן אפילו נקב כדי שורש אחד (3 מ"מ) מגדיר את העציץ כנקוב, לכן מרבית העציצים דינם כנקובים לעניין שמיטה, ובתנאי שהוא מונח על גבי הקרקע.
עציץ שאינו נקוב
עציץ שלם שאין בו נקב. ואולם גם עציצים נקובים יכולים להיות מוגדרים כעציצים שאינם נקובים בתנאי שיהיו מונחים בתוך הבית ולא מחוצה לו, אפילו אם מניח תחת גג או פרגולה וכיו"ב.
העציץ המוגדר מבחינה הלכתית כ'עציץ שאינו נקוב' מותר לעשות בו את כל המלאכות כולל זריעה ושתילה [ויש שנמנעו ממלאכות אלו].
עציצים מחוץ לבית
עציץ הנמצא מחוץ לבית, אפילו אם אינו נקוב – דינו כקרקע. כל הטיפולים שייעשו בעציץ יהיו טיפולים שהותרו לעשות בגינה, דהיינו פעולות שמטרתן לשמור על הצמח שבעציץ.
העברת עציצים
- אין להעביר עציץ מהבית לגינה או החצר משום שהעברתו דומה לזריעה.
- מותר להעביר עציץ מבית לבית אחר אפילו שעובר דרך גינתו.
- מותר להכניס עציץ מהגינה אל הבית.
- אם צריך לנקות את הבית מותר להוציא לזמן מועט את העציץ לחצר ולאחר מכן להחזירו לבית.