"בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת" (דברים יד, א). "חביבים ישראל שנקראו בנים למקום, וכולם בנים בין כהן ובין לוי וישראל" (רמב"ן). משה מדגיש לפני העם שהקשר עם הקב"ה אינו רק כעבד לאדון – 'עבדי הם' – אלא הקשר עמוק יותר כקשר הבן לאביו – 'בני הם'. עם ישראל נכנס ל'מועדון' ייחודי. רבי מאיר ורבי יהודה נחלקו במהות הקשר שבין הבנים לאב:
'בנים אתם לה' אלקיכם' – בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרואים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים – אין אתם קרוים בנים, דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרואים בנים (קידושין לו ע"א).
לדעת רבי יהודה מעמד הבן דורש מחוייבות למצוות, והקשר יכול להתבטל בשעה שישראל אינם הולכים בדרך התורה. התשתית לשיטת רבי יהודה מצויה בפסוק הקודם: "כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ לִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אֱלֹקיךָ", ואז 'בנים אתם לה' (משך חכמה). לעומתו סבור רבי מאיר שבנים אנו בלא כל תלות בקיום מצוות. שיטתו דומה לשיטת רבי עקיבא במסכת אבות (ג,יד): 'חביבים ישראל שנקראו בנים למקום', דהיינו זה חלק מההגדרה של ישראל בלא כל קשר למחויבות לתורה. רבי מאיר היה תלמידו של אלישע בן אבויה ושתה בצמא את דבריו עד שנהפך רבו ל'אחר' שקיצץ בנטיעות וכפר בעיקר. רבי מאיר נפשו קרועה מחד גיסא על אבדן רבו המובהק, ומאידך גיסא עדיין מפעמת בו התקווה שישוב. ייתכן שעובדה זו משפיעה על רבי מאיר. הבן אינו יכול להתנתק מתוך משפחתו; לעולם הוא נחשב כבן, ולכן אף על פי שסר מדרך ה' הוא ממשיך להיות בן. לדעתו 'ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא'.
כמה מאלפים דברי הרמב"ם, שתרגם תרגום מעשי את זיקתנו לקב"ה כבנים והגדיר את כולנו אחים. הרמב"ם עודד אותנו לתת צדקה תוך כדי זעקה רגשית: "וכל ישראל והנלוה עליהם כאחים הם שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם ואם לא ירחם האח על האח מי ירחם עליו… (מתנות עניים י, ב).הרשב"א (תשובות א, רמב) קבע שההלכה היא כרבי מאיר: "ואף על גב דרבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה הכא רבי מאיר קראי קא דייקי". לשיטתו אף על פי שבכל המחלוקות הלכה כרבי יהודה, במחלוקת זו הלכה כרבי מאיר משום שלשון הפסוק תומכת בגישתו.
להלכה זו השלכות רבות באשר למעמדו ההלכתי של אדם שאינו שומר תורה ומצוות. שיטתו של רבי מאיר היא פסיקה המתאימה לתנודות האומה היהודית בכל תולדותיה. היו זמנים שבהם עבדה כל האומה את הקב"ה, והיו זמנים שעבדו עבודה זרה. כיום אנו חיים בתקופה שלצערנו רבים בה אינם שומרי תורה ומצוות, אבל אנו תלמידיו של רבי מאיר: "רבי מאיר רימון מצא. תוכו אכל וקליפתו זרק". רבי מאיר לימד אותנו שיש לו לאדם להתבונן פנימה, והוא יראה שמבעד לקליפה העבה מצויה השלהבת, והיא ממשיכה לבעור. חז"ל תיארו את רבי מאיר כבעל מחשבה יצירתית ומיוחדת:
אמר רבי אחא בר חנינא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים על טהור טמא ומראה לו פנים (ערובין יג ע"ב).
ואולי היו מחשבתו היצירתית והמיוחדת של רבי מאיר וקשריו המיוחדים עם רבו אלישע בן אבויה הבסיס להשקפתו הייחודית. רבי מאיר הצליח לקלף את הקליפות ולחדור פנימה אל נפש האדם ולראות בכולם בנים.
יש רגעים שבהם שיטת רבי מאיר נוכחת במציאות וכולנו מתנהגים כבנים לאב אחד וכאחים זה לזה. אחת הדוגמאות נראית לעין כול במהלך מלחמת צוק איתן. אמנם חלק גדול מהלוחמים אינו שומרי תורה ומצוות אבל במלחמות ישראל נקראים אלפי חיילים השונים בהשקפתם לחזית, וכולם יוצאים במסירות ומסכנים את חייהם כדי להגן על העם. אלפי מתנדבים יוצאים ותורמים מזמנם כדי לעזור לשכבות החלשות באמצעות מגוון עמותות. בתקופות מיוחדות או חלילה בעת צרה אנו מתגלים כבנים לאב וכאחים לצרה. אפילו שבימי שגרה אין פוסקים מלריב, בשעת צרה אנו מאוחדים ונאמנים לעזור אחד לשני. זו הוכחה מתוך המציאות שהלכה כרבי מאיר – אנו אחים גם לאח שאינו נוהג מנהג בנים (שמירת מצוות).