עוד בהיותה ילדה צעירה לימים עמדה מרים בשיאן של גזרות והשגיחה על משה כדי שלא ייפגע חלילה. ברגע שהבחינה בבת פרעה החומלת על הילד, היא רצה לקראתה והציעה להביא לה אישה מינקת מן העבריות בעבור הרך הנולד. במקורות חז"ל מזוהה מרים כפועה, אחת המיילדות (עם אמה יוכבד), ששתיהן אינן חוששות להעיז פנים לפרעה ולמסור את נפשן על הילדים הנולדים למען המשכיות עם ישראל. זאת ועוד מרים מחתה על גזרתו של אביה לגרש את הנשים. בזמן שהאם יוכבד קיבלה את גזרת עמרם, מרים התנגדה באומץ וביקרה את דרכו: "פרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות".
הזירה שבה פעלה מרים בשלב הזה היא הזירה הביתית והמשפחתית, ופעולתה המרכזית היא שמירה על הילדים. זו לא הייתה זירה שולית כלל בתנאי השעבוד של מצרים, להפך – היא מתבררת כזירה מרכזית במאבק על המשכיות העם. בפרשתנו אנו פוגשים את מרים כמנהיגה. הסוחפת את הנשים אחריה בשירה עזה: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם".רש"י מפרש שכשם שמשה שר עם האנשים – מרים שרה עם הנשים. בלי להיכנס לפולמוס 'שירת נשים', חלק מהפרשנים סבורים שמדובר בשירת הנשים ששרו לפני כולם, וכך כותב רבי צדוק בספרו קומץ מנחה מפרש: 'ותען להם – לא לנשים אמרה כך … אלא למשה ובני ישראל'.
לא הייתה מחיצה בין גברים לנשים; מדובר כאן בשתי שירות שונות בסגנון שונה. ברור שמרים לא שרה כאן שירה ספונטנית אלא שירה של מרים המנהיגה, שירה השונה מזו של משה. הייחוד בסגנון מנהיגותה של מרים בולט מההשוואה בין שירת הים של משה לשירתה: משה הוא המנהיג הבודד בקצה ההיררכיה; את שירתו הוא פותח בלשון יחיד והעם עונה אחריו כהד. השירה מביעה את עצמת אישיותו ואת כוחו השירי והנבואי של המנהיג הגדול המורם מעם. מרים לעומתו פונה לבני ישראל ומזמינה אותם: "שירו לה'". השירה היא פשוטה וקצרה מאוד, אינה נשגבת כשירת משה. היא איננה מילולית בלבד אלא מלווה בתופים ובמחולות, ויוצרת חוויה דתית הסוחפת את העם, חוויה שעצמתה נובעת מן הקשר האישי. מנהיגותה של מרים היא מנהיגות קרובה, מקרבת ומעצימה. מסירותה במצרים בעת היותה מיילדת סללה בעבורה את המנהיגות העממית.
ההבחנה שבין משה למרים נעוצה בשוני שביניהם. שניהם גדלו במקומות שונים. בתחילת ספר שמות מסביר אבן עזרא מדוע צמח משה מתוך אווירה מלכותית בארמונו של פרעה:
ומחשבות השם עמקו, ומי יוכל לעמוד בסודו, ולו לבד נתכנו עלילות. אולי סבב השם זה שיגדל משה בבית המלכות להיות נפשו על מדרגה העליונה בדרך הלימוד והרגילות, ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים. …ועוד דבר אחר, כי אלו היה גדל בין אחיו ויכירוהו מנעוריו, לא היו יראים ממנו, כי יחשבוהו כאחד מהם.
לדעת אבן עזרא, המסלול הייחודי של משה בארמון פרעה העניק לו ביטחון עצמי לעמוד מול מלכים ולהיכנס לתוך ארמונות בלא כל חשש ויראה. אולם אליה וקוץ בה, שכן משה היה מנותק מהעם בכל שנות העבדות של עם ישראל במצרים. משה שילם מחיר על תנאי גידולו – אמנם היה קרוב לפני ה' ורגיל בחברת מלכים, אבל לא היה לו חלק בעבדות מצרים. מרים אחותו, שהייתה במצרים מכירה את האווירה הלאומית ומחוברת לעם ולאנשים, ומנהיגותה צמחה מתוכם.
מרים יכולה לדבר בגובה העיניים; היא חלק מהותי בהנהגת העם בתקופת המדבר, כפי המתוארבספרירעה: '… שכל זמן שהיו הדגלים נוסעים לא היו הולכים עד שמרים מקדמת לפניהם' לאחר מותה, מרגע סתימת הבאר, התלוננו בני ישראל בהתרסה על משה ואהרן ומרוב כעסו היכה משה בסלע. רבנו לוי בן גרשום מעז למפרש שם שלו הייתה שם מרים – לא היה מתרחש חטא מי מריבה. לא רק חסרון מים נוצר לאחר מותה אלא חלל נפער גדול בקרב המנהיגות של עם ישראל.
אף בפרשתנו ניכר ההבדל שבין שירתו המיוחדת של משה לשירתה העממית של מרים, שבמהלכה שיתפה את המוני בני ישראל ותרמה לכך שהעם הפשוט יהיה שותף פעיל לשירתה העממית ויאמץ אותה למנהיגה משמעותית בתקופת המדבר.