אחת המחלוקות המפורסמות ביותר בין בית הלל לבית שמאי היא המחלוקת בנוגע להדלקת נר חנוכה:
תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין – נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך (שבת כא ע"ב).
הרב דב כץ, בספרו תנועת המוסר – תולדותיה, אישיה ושיטותיה, נוגע במחלוקת בית הלל ובית שמאי:
ב"ה סוברים שעל האדם לקבוע בלבו את השאיפה לשלמות לאור גדול אשר יאיר בנשמתו וזאת שכל יום ויום יהיה מוסיף והולך עוד ועוד אור מאור התורה וממצוותיה שכן נר מצוה ותורה אור. ובכוחו של אור זה לדחוק את מחשכי הנפש האפלים השוררים והמקוננים בלב כל אחד מאיתנו, ולכן כל זמן שיהיה מוסיף והולך ע"י האור יהיה הולך ודוחק את החושך אשר בקרבו.ב"ש סוברים שאין האדם יכול להפיץ את האור ע"י דחיקת החושך אלא חייב בבת אחת להגיע לשלמות ולתיקון כולו, וכל זמן שאין הוא שלם אין הוא יכול להוציא מתוכו את כל הרע הנמצא בתוכו. לכן סוברים ב"ש שעל האדם לא להוסיף אור מידי יום ביומו ובזה לדחוק את החושך, אלא לקחת את כל עוצמת האור שישנה בתורה ובמצוותיה ואותה להאיר מול עיניו, שעליו לשאוף להגיע אל השלמות בלי חושך בכלל ….
הרב דב כץ מתרגם את מחלוקת בית הלל ובית שמאי למחלוקת השקפתית. לדבריו, בית שמאי סבורים שיש להגיע לשלמות בבת אחת. הליכה בדרך זו מעמידה את ההולכים בה בסכנה גדולה. יש רגעים גדולים שבהם אדם מתעלה. הוא רואה אור גדול וחזיונות נשגבים, חווה חוויות מרטיטות לב, אחוז כולו בסערת נפש. אך עם הזמן החזיונות נחלשים והזיכרונות דועכים. אדם נושא בקרבו אידאלים גדולים. הוא רוצה לתקן עולם, לגמול חסד ולהרבות שלום. אך המציאות מערימה קשיים, היישום אינו פשוט, ולבסוף כשהערכים מתגשמים מה נותר מהם? רק מעט מתוכנם ורק מקצת מזוהרם. קשה להגיע בעולם מורכב לשלמות בבת אחת. טוב לו לאדם לאמץ את שיטת בית הלל להוסיף את האור מדי יום ביומו. התבוננות מפוכחת על החיים יכולה לאפשר את העצמת האור. דרכם של בית שמאי יכולה להביא לקריסת המערכות, האור ילך, יתמעט וידעך, ולא יישאר מאומה מהחוויה. בדרך כלל זו דרכם של בית הלל להתקדם במציאות בשלבים תוך כדי עשיית פשרות. משנת בית הלל ודרכם נפסקה להלכה מפני 'שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד, אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן'. בית מדרשם של בית הלל היה מורכב, ולכן הם ביקשו להבין את הדעות האחרות בטרם גיבשו את דעתם. זו דרך מורכבת הדורשת התבוננות ופשרה.
בתקופה שלנו קיים צורך מיוחד בחיפוש דרך. המבקש להוביל ולהנהיג חייב לאמץ את דרכם של בית הלל, דרך המחברת את האמת עם מציאות מתפשרת. תפקידה של הציונות הדתית לא תם, מוטלות עלינו משימות כבדות משקל, ונוכל לכבוש לנו את הדרך ואת הייעוד באמצעות ראייה מפוכחת, ביקורתית, בבחינת כל יום מוסיף והולך.