בפרשיות השבוע מתוארות מערכת היחסים שבין יוסף לאחיו. סיפור חיי יוסף הוא סיפור שלם ואחדותי. מחד גיסא זהו סיפור אנושי שנשזר מהכרעות אנושיות. מאידך גיסא הוא חלק מתהליך אלוקי מובנה. ספור זה הוא חוליה תיכונה בשרשרת הנמשכת מהאבות עד הבנים המשועבדים במצרים. ההשגחה האלוקית מכוננת מצעדי גבר גם אם בן אנוש לא יבין זאת. הרבה תעלומות מצויות בסיפור זה. יעקב אינו יודע לאן הוא שולח את יוסף, יוסף אינו יודע לקראת מה הוא הולך והאחים אינם יודעים את גורלו האמתי של האח השנוא. כאשר ירדו האחים למצרים הם השתחוו לבעל החלומות בלי לדעת שמדובר ביוסף.
המדרש מגדיר היטב מציאות מורכבת זו: " 'ויוסף הורד מצרימה'זהו שהכתוב אומר: 'לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם'. א"ר יהושע בן קרחה אף הנוראות שאתה מביא עלינו בעלילה אתה מביאן וכו" (מדרש ילמדנו [מאן] ילקוט תלמוד תורה – פרשת חקת). כלומר התהליך האלוקי נשזר מעלילות בני אדם. כביכול בן אנוש חושב שהכול תלוי בו, ואולם מעורבות הקב"ה בתהליכים גדולה ממעורבות האנושית. וכדי שנוכל להתבונן היטב במהות העניין המדרש משרטט בעבורנו משל: "אדם שמבקש לגרש את אשתו כשבקש לילך לביתו כתב גט. נכנס לביתו והגט בידו מבקש עלילה ליתנו לה, אמר לה: מזגו לי את הכוס שאשתה, מזגה לו, כיון שנטל הכוס מידה אמר לה הרי זה גיטך, אמרה לו מה פשעי? אמר לה: צאי מביתי שמזגת לי כוס פשור, אמרה לו כבר היית יודע, שאני עתידה למזוג לך כוס פשור שכתבת הגט והביאתו בידך" (תנחומא וישב ד). כלומר התוצאה ידועה מראש וכל שנותר הוא לחתור להשגת התוצאה.
הקב"ה צריך לפרוע את שטר ברית בן הבתרים שניתן לאברהם אבינו. אברהם מובטח: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם". ולשם כך יורד החלוץ הראשון מצרימה. 'ויוסף הורד מצרימה' וכתוב במדרש: "אל תקרי הורד אלא הוריד את אביו ואת השבטים למצרים". זו ההתגשמות הראשונה של ברית בן הבתרים. במדרש מועלה המתח שבין הדטרמיניזם לבחירה החופשית. האם יש בחירה חופשית או שיש כאן אשליה של בחירה חופשית?
היו פילוסופים – ואחד המפורסמים שבהם הוא שפינוזה, שהגדיר את החופש כ'ידיעת ההכרח' – שטענו טענותיהם בתפיסה המזכירה את דבריו של רבי עקיבא: 'הכל צפוי והרשות נתונה'. מעשיהם של בני האדם מתבטלים מפני הגזרה האלוקית. אפשר להציג עמדה המבדילה בין הגזרה האלוקית ובין מעשי האדם, הפועל מרצונו מתוך בחירה חופשית. " 'ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו' – רבי שמואל בר נחמני אומר 'כי אנוכי ידעתי את המחשבות' – שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ותעניתו. וראובן היה עסוק בשקו ותעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ותעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח".
המדרש מתמקד בשני תהליכים המתרחשים בה בעת. כל אחד מבני המשפחה עסוק בשלו, מתמודד עם מצבו האישי, ובמקביל בורא עולם עסוק בתהליך ארוך שיביא לבריאת מלך המשיח. כולם עסוקים במעשים אנושיים רגילים אבל במקביל מתרקם מהלך אלוקי גדול שעין אנושית אינה יכולה לצפתו ולהבינו.
יוסף עצמו הדגיש את הסיבתיות הכפולה גם בדבריו אל האחים. בפעם הראשונה לאחר שהתגלתה זהותו והאחים התביישו במעשיהם אמר יוסף: "וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹקִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית מה, ח).
יוסף גילה סלחנות לאחים והסביר להם שכל התהליך הוא מאת ה'. גם לאחר פטירת אביהם אמר: "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹקִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה" (שם נ, כ).
פיבל מלצר מסכם בספרו את הלקח מסיפור יוסף: "וכל התעלומות האלה לא באו אלא כדי להעלות את האמונה הגדולה כי: 'אין נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה… כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם' זהו מוסר השכל הגדיל ביותר מסיפור יוסף ומסיפורי דברי ימי ישראל כולם" (פרשת השבוע והפטרתה עמ' 72–73).
והמסר בעבורנו – חשוב מאד להשקיע בהשתדלות ובעשייה יום-יומית, אולם לדעת שלא הכול בשליטתנו ויש תהליכים שבן אנוש לא יבינם.