פרשת נח – עולם בנוי ועולם חרב, מהמבול ועד השואה

 

לאחר המבול שהשחית את העולם הצטווה נח לצאת מהתבה עם בני משפחתו. עד כה ציית נח ציות מוחלט לקב"ה ועשה את כל הנדרש ממנו בבניית התבה ובכניסתו לתוכה. ואולם המעיין בפסוקים יוכל להבחין בשינוי של ממש שהתרחש בעת היציאה מהתבה. בעוד הקב"ה הדריך את נח לצאת כך: "צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ: כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכָּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ הוצא אִתָּךְ וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ' (בראשית ח, טז-יז), הרי שבפועל הייתה יציאתו שונה: "וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ" (שם יח).

 

כלומר נח הצטווה לצאת: הוא ואשתו ובניו ונשותיהן יחדיו (לא בנפרד), שכן לאחר תקופה כה ממושכת בתבה שנאסרו בה בתשמיש המיטה, יש לשקם את העולם ולהרחיב את התא המשפחתי. בפועל יצא נח מהתבה בדומה לכניסתו לתבה טרם המבול, דהיינו גברים לחוד ונשים לחוד. מדוע החליט נח לשנות ולצאת מהתבה יציאה אחרת? רבי יצחק ב"ר יוסף קארו (בן המאה ה-15), דודו של רבי יוסף קארו בעל השולח ערוך, קושר בין נח ותחושותיו ובין מצב העולם בעת ההיא, וכך הוא כותב בספרו תולדות יצחק (ט, א):

ונראה שהכוונה, לפי שנח ובניו היו שוממין אחר המבול, בראותם עולם מלא ועתה נחרב כלו, ויקוצו בחייהם בראותם אבדן מולדתם, ולא יולידו עוד תולדות, כי מה בצע כי ירבה זרעם ותהי אחריתם להכרית בבוא מבול עוד, לכן דבר ה' על לבו לנחמו, ובירך אותו, והשליטו על כל חי, ויהיו אוכל למו, ולזה אמר הנה ברכתי אתכם, והפריתי אתכם, והרביתי אתכם, ונתתי לכם מנות ומגדנות מכל רמש אשר הוא חי, ולא תיראו מהם ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ, ועופות ודגים בידכם ניתנו; ומעתה אחר שעשיתי את שלי, גם אתם עשו שלכם, ולא תקוצו בישובו של עולם, אבל התחזקו לפרות ולרבות כאשר צויתי לאביכם, והשתדלו בריבוי תולדות.

נח נמצא בטראומה בראותו עולם חרב. לפני שנה ראה את העולם בשיא תפארתו והדרו, ועתה בזמן כה קצר הוא רואה את העולם חרב. אולם לא די בכך, גם בהיותם בתבה סבלו נח ומשפחתו. השהייה בתבה דומה היא לכניסה לבית הכלא, וכפי המתואר במדרש בראשית רבה (וילנא) פרשת נח פרשה לב: "ויסגור ה' בעדו, אמר רבי לוי לשר שקבע דרולמוסיא שלו במדינה, ונטל אוהבו וחבשו בבית האסורין". העולם היה חשוך ודיירי התבה נאלצו להסתפק באור שהפיקו מאבנים טובות. נח נדרש לטפל במשך כל היממה בחיות שבתבה, וחי בתנאי רעש נוראי ומופרז, וחז"ל אומרים שהיה גונח דם מפני הצינה. העיניים טרוטות מעייפות, בתבה יש רעש והמולה, חוסר פרטיות, נח ובניו אסורים בתשמיש המיטה – נגרם לנח ולמשפחתו סבל פיזי ונפשי אדיר, ונוסף על הכול הוא רואה את העולם בשיממונו.

יש לשער שהתמונות שראה נח היו קשות עשרת מונים מכל תמונת אסון טבע שאנחנו יכולים לשער. נוכל להבין שנח התיירא לצאת מהתבה והתנהג כמו נפגע טראומה קלסי החושש שמא בצאתו מן התבה ישוב המבול לאחר זמן קצר ויהרוס את העולם. לכן נח לא יכול לצאת מהתבה אף על פי שראה שהעולם יבש, ולכן המתין לצו האלוקי שיורה לו לצאת. גם לאחר שהצטווה נח לצאת, עדיין היה שקוע בטראומה ולא היה מסוגל לצאת עם אשתו – ויצא עם בניו לחוד ולאחר מכן יצאו הנשים. נח חשש שהמבול יחזור, והיאך יצא עם אשתו ויקים משפחה?

המבול לא הגיח לפתע, נח התכונן למבול – אולם לא יכול לשער את היקפו. נח היה מיוסר מצפונית בראותו את העולם חרב, ותיאור ציורי הממחיש את רגשותיו של נח מצוי בספר זוהר החדש (נח כח א):

כיון שיצא נח מן התבה, וראה את העולם שהוא חרב ונחרב, התחיל ממרר בבכי ואומר: ריבון כל העולמים ואדוני האדונים, אתה נקראת רחום וחנון, היה לך לרחם על בריותיך. אמר לו הקב"ה: אי לך רועה שוטה, עכשיו אתה אומר לי כך, ולא אמרת כך בשעה שאמרתי לך 'כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה', 'עשה לך תיבת עצי גופר', 'ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ'… כל זאת לא גליתי לך אלא כדי שתעמוד לפני בתפילה ותבקש רחמים על הבריות. ואתה, מששמעת שאתה מציל נפשך בתבה, לא היה אכפת לך בחורבן העולם. בנית לעצמך תבה, והצלת עצמך, עכשיו שכבר העולם עומד בחורבנו, אתה פותח פיך להתפלל ולבקש רחמים? אותה שעה נתבונן נח שעשה שלא כהוגן, שלא התפלל למנוע את הפורענות, לפיכך נזדרז מיד להביא קרבן כפרה על עוונו.

פרשת המבול יכולה להאיר לנו במקצת את הטראומה הנוראית שעברו פליטי השואה שראו עולם בנוי ועולם חרב. על אף הקושי האדיר לשקם חיים לאחר השואה – חורבן בהיקף גדול – יש להצדיע לאלו ששרדו את התופת והלכו במצעדי המוות; היו במחנות השמדה וראו עולם חרב בידי בשר ודם מפלצתי. אותם האנשים והנשים שבשארית כוחותיהם עלו לארץ, הקימו משפחות ובנו את העולם מחדש, וגם את אלו שלא היו מסוגלים להשתקם אפשר להבין, שכן כמעט בלתי-אפשרי לבנות עולם לאחר חורבן עולם שהיה קודם לכן בנוי ומשגשג. זכיתי להיות דור שני לשואה ושותף לבנייה, ובינתיים אימא ז"ל הלכה לעולמה. בכל פעם שאני נפגש עם פרשת נח אני נפעם מחדש מכוחות הנפש והגוף שהיו לה לאחר שאיבדה את כל משפחתה והצליחה לעלות לארץ ולהתחיל את הכול מחדש. וכמוה רבים ורבות, שעדיין חיים בתוכנו – עלינו להצדיע להם ולאפשר להם חיים טובים ואיכותיים בזקנתם.

 

 

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו 

jQuery(document).ready(function() { });