פרשת בלק – או קריאת שמע?

 

אמר רבי אבהו בן זוטרתי אמר רבי יהודה בר זבידא: בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה – משום טורח צבור. מאי טעמא? אלא אמר רבי יוסי בר אבין: משום דכתיב בה האי קרא(משום שכתוב הפסוק) : "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו"  (ברכות יב ע"א).

גמרא זו תמוהה – היעלה על הדעת שפרשת בלק, שכולה עוסקת בניסיונות הבלתי-פוסקים של בלעם לקלל את ישראל, תיבחר כפרשה המרכזית בחייו של יהודי?!  כלום פרשה זו יכולה להחליף את שלוש הפרשיות של קריאת שמע?!

הגמרא מתמקדת בפסוק 'כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו'. הפסוק מתאר את תמצית חייו של יהודי, כפי שמפרש רש"י (במדבר כג, כג): "כשהן עומדים משנתם שחרית, הן מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצות, ללבוש טלית לקרוא את שמע ולהניח תפילין".

הפסוק מתאר מסירות נפש בעבודת ה'. מיד  בקומם משנתם הם רצים לקיים מצוות. פרשה שאבני היסוד שלה הן ההתמסרות והזריזות – יכולה להיות תחליף ראוי לפרשת שמע.

הזריזות בעבודת ה' נלמדת מזריזותו של אברהם אבינו: 'וישכם אברהם בבקר'. אברהם היה הראשון שמסר את נפשו על ה', וכאשר יש מסירות נפש, באה הזריזות.

מקומו של הפסוק  'כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו' בפרשת בלק ובלעם אינו מקרי. הפסוק מצביע על הבדל משמעותי בין תורת בלעם ובין תורתו של אברהם:

כל שיש בו ג' דברים הללו [מתלמידיו] של אברהם. וג' דברים הללו [מתלמידיו] של בלעם. של אברהם עין טובה רוח נמוכה נפש שפלה [וחילופיהן בתלמידיו] של בלעם עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה.

בפרשה מתואר הניגוד שבין תלמידי אברהם לתלמידיו של בלעם. מחד גיסא אברהם – שמסר את נפשו לעבודת ה',  ומאידך גיסא בלעם – המחפש כבוד ותאוה. ניגוד שבין הכנעה לגאווה, בין התמסרות לה' לאהבת הכסף והבצע, מתואר בפסוק זה – עמוד התווך של פרשת בלק.   דווקא מתוך הניגודים מתברר ייחודה של האומה היהודיתף ולכן ראויה להיאמר פרשה זו בכל יום. פרשה שיש בה ניגודים מעוררת יותר להתבוננות ולישום העקרונות.

בשני פסוקים בפרשה נמשל עם ישראל ללביא ולאריה:

1. "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה".

2. "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר".

בעוד אופיו של הלביא להיות זריז ומהיר עז פנים, הרי שאופיו של האריה מתון ומיושב, ובלשוננו: 'ארי ברבצו'. הארי משדר ביטחון עצמי, ואינו מוכן לסגת מעמדותיו וממקומו. בעם ישראל יש בחינה של קביעות ושורשיות, 'רביצת ארי',  אבל לעומתה יש גם צורך בזריזות ולהיטות כלביא – 'כלביא יקום'.

בימים אלו החלה תקופת הקיץ.  החום יוקד על ראשנו ועייפות אוחזת בגופנו, ואנו מצווים להיות אותה האומה המיוחדת והמתנשאת כארי לקיים את מצוות ה'. בכך גם בחר רבי יוסף קארו, מרא דאתרא של ארץ ישראל, לפתוח את שולחנו הערוך: 'יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו'.

הלכה זו היא סמל האומה; היא ממחישה יותר מכול את זהותנו ואת ייחוסנו לאברהם, אביה של האומה היהודית. אם נשכיל להיות זריזים כלביא וקבועים כארי נוכל לנצח את בלעם ותלמידיו המנסים בכל דור ודור להתנכל ולהרוס את ייחודנו כאומה יהודית.

 

 

 

 

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו 

jQuery(document).ready(function() { });