וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם.וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'.
קורח פתח במסע הסתה כנגד משה ואהרן. רבים מן הפרשנים ניסו להבין מה הייתה טענתו המרכזית של קורח, ומה תבע מאהרן וממשה. נתמקד בהסברו של המדרש תנחומא:
"ויקח קרח" מה כתיב למעלה מן הענין ?דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם צצית (במדבר טו)? קפץ קרח ואמר למשה: אתה אומר 'ונתנו על צצית 'וגו' טלית שכולה תכלת מה היא שיהא פטורה מן צצית? א"ל משה חייבת בצצית.
אמר לו קרח: טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה וארבעה חוטין פוטר אותה?!
בית מלא ספרים מהו שתהא פטורה מן המזוזה? אמר לו חייבת במזוזה.
אמר לו: כל התורה כולה רע"ח פרשיות שיש בה כולן אין פוטרות את הבית ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית. דברים אלו לא נצטוית עליהם ומלבך אתה בודאם (תנחומא ,קרח ב').
המדרש מנסח את טענותיו של קורח ועדתו בהשראת מצוות ציצית, הסמוכה לפרשה. קורח שאל את משה שתי שאלות והיה משוכנע שתיתכן רק תשובה אחת לשתי שאלותיו. ציפיותיו של קורח לתשובתו של משה התפוגגו כאשר שמע תשובה הפוכה משחשב. ומנגד, מה חשב קורח בשעה ששאל את משה שאלות אלו?
המהר"ל ב'תפארת ישראל' מסביר שקורח היה משוכנע שמשה יסבור שטלית שכולה תכלת פטורה מן הציצית. וכי בגד שכולו תכלת זקוק לעוד פתיל תכלת כדי שהאדם יזכור את מצוותיו של הקדוש ברוך הוא?! וכי כאשר הבית מלא ספרים יש צורך בתזכורת מיוחדת של המזוזה?!
והנמשל ברור: והרי כל העדה כולם קדושים, ומדוע יש צורך באדם מיוחד שינהיג את הצבור ויהיה בעל מעמד גבוה יותר?!
משה נחרץ בעמדתו, ותשובתו היא שגם כאשר ישראל כולם קדושים – הם זקוקים לכהן ולמנהיג, לאדם שיהיה במעלה גבוהה יותר מהציבור. קורח חשב שמרגע שעם ישראל הגיע למעמד הר סיני וחנה סביב המשכן הוא אינו זקוק להנהגה, "כל העדה כולם קדושים". לעומתו משה סבר שגם בשעה שהעם כולו קדוש יש צורך בגורם שינווט את העם מבפנים ומבחוץ. הגורם נמצא מחוץ לארון הספרים, במזוזת הבית או בפתיל תכלת הקשור בשולי הבגד ובכנפיו. מנהיגות נחוצה לכל קהילה ולכל ציבור, שכן ייחודו של המנהיג שהוא מקבל אחריות.
קורח ערער על סמכותו של משה – 'בית מלא ספרים' (מוסר התורה לעם ישראל) – וכן על סמכותו של אהרן (תכלת שבגדיו תכלת).
קורח טעה טעות חמורה; 'אין החי נושא את עצמו', העם זקוק למנהיגות, לפתיל תכלת בכנפה שתוכל לסמן לה את היעדים. מנהיגותו של משה, שנבחרה בידי הקדוש ברוך הוא, איננה מנהיגות סקטוריאלית ולכן היא יכולה להשליט סדר שיביא לאחדות האומה.
קורח קורא מחד גיסא לביטול המחיצות והפערים, אבל מאידך גיסא הוא מתעלם מהעובדה שאנשים שונים זה מזה. גם עדה שלכאורה כולם בה קדושים – הטליתות לא כולן תכלת. התבוננות מעמיקה בקהילה יש בה כדי לחשוף את השונה בין האנשים.
מכאן שהמשפט, שנפוץ בפי הבריות: 'טלית שכולה תכלת' פירושו: וכי אתה באמת טלית שכולה תכלת?! המשפט נאמר כביקורת לאדם המתהדר בכישוריו ובמידותיו ואינו מסוגל לראות שום חיסרון או פגם באישיותו. גם מי שסבור שטליתו מושלמת – טוב יעשה אם יטיל בה פתיל נוסף של תכלת שיוביל אותו ליראת שמים טהורה וזכה. הפתגם אומץ לפי פרשנותו של משה שגם מי שהוא לכאורה טלית שכולה תכלת צריך פתיל תכלת.
גם כיום עלינו לשאוף למנהיגות שיכולה להבחין בין הקבוצות השונות בעם. כל אחת טוענת שהיא 'העגלה המלאה' – עדה קדושה, ומגדירה את העדה האחרת כ'עגלה ריקה'. אנו מתפללים ומצפים למנהיגות שאינה סקטוריאלית אלא מנהיגות הרואה עצמה כמנהיגה את העם כולו, ולא רק מנהיגות לאומית אלא גם מנהיגות רוחנית.