אם נשתמש בסיווגו של דורתהיים, היום יש אנשים שמגדירים את עצמם דתיים על פי צורכי עצמם ולא לפי צורכי הקהילה הממוסדת.
במאה ה-14 היו זרמים דתיים אליטיסטיים מצומצמים ששאבו חכמות דתיות מכל מיני סוגים. גם היום אנשים מחפשים דרך שיטתית להבנת היקום (כתבי הקבלה למשל). אגודות אלו הדגישו את מקומו של האדם בעולם, שבניגוד לתפיסה הנוצרית לאדם יש כוח יצירה, ועל כן שימשו בסיס להומניזם.
בעידן שבו כל מיני קבוצות נוצריות קיבלו חופש דת, הצהירו בארצות הברית שנמצאים בפתח של 'עידן חדש' וזיכרון לכך הוטבע בדולר האמריקאי – סמל של עין שרואה הכול.
1838 – אמרסון: מתאר רגש דתי משמעותי א-לוקי שהוא היופי האנושי. הוא אומר שכל הממסד הדתי הקודם הוא חלק מן העבר, והולך להקים דת חדשה שנובעת מהרגש של האינדיבידואל. זו אינה זכות אלא חובה דתית – כדי להיות בקשר אינטימי עם הא-לוקות. הוא אומר שעובדי האלילים ושאר הדתות, כולם מרגישים רגש דתי זהה. וכל דת מייצגת דרך אחרת לביטוי אותו הרגש הדתי. בבסיס כל התפיסות הדתיות עומדת אמת אחת ומטרה אחת. אין צורך בתיווך.
שאלה: מה עם הבדלי ערכים בין דתות?
תשובה: אמרסון עומד על ההבדל בין 'דת' ל'רוחניות'. יש לדעתו דתות מתקדמות יותר מוסרית אבל לא ניגע בכך. הרבה אנשים היום שמגדירם את עצמם רוחניים אבל אינם דתיים.
בסוף המאה ה-19 היו אגודות שאספו תכנים אזוטריים ופרסמו אותם, כך התפרסמה למשל תורת הקבלה.
שאלה: מה היחס בין התופעה הזו לבין החילון?
תשובה: הדברים קשורים מאוד כי הדת מאבדת מכוחה באופן חברתי, ולכן יש לכל אחד חופש בחירה. אין כאן אמירה שיש פסגה של א-ל אחד, לא מדובר בעבודת ה', אלא כל השיטות מובילות למקום אחד ואנו בפתחו של עידן חדש זה.
חברי האגודה התאוסופית סוברים כי 'אין דת גבוהה יותר מהאמת'. הם טוענים שיש רק אמת אחת, הנמצאת בבסיס כל הדתות, ולכן חוקרים את הדתות השונות ומנסים להפיץ את הבשורה. הם אומרים שמטרתם ללמוד את התורות האזוטריות והפצתם מתוך המגמות הנ"ל.
ב-1893 התקיים בשיקגו פרלמנט הדתות העולמי. עלה סוואמי ויווקאננדה לבמה ואמר שכל הדתות מובילות לאותו מקום, ומכאן אפשר להבין שאין שום טעם לאחוז בדת מסוימת. הוא אמר שלא בא להמיר דתו של אף אחד אלא שכל אחד יהיה דתי יותר. הוא גם שהביא את היוגה למערב.
היוגה היא תורה דתית-פילוסופית-רוחנית עתיקה מאוד שמושרשת בדת ההינדואיסטית. היוגה הוצאה מההקשר הטבעי שכלל גם תורת מוסר, מבנה חברתי וכדומה, והתרגול הועבר למערב. שימוש בכלים מחוץ להקשרם הראשון הוא מאפיין מרכזי בניו-אייג'.
היום אנחנו רואים איך התופעה מאבדת ממשמעותה – כבר לא רק חיפוש האור הפנימי כפי שהוצג בתחילה, היום משתמשים בו לחיטוב שרירי הבטן וכדומה. התופעה המזרחית משתלבת בחברה המערבית הקפיטליסטית.
בשנות ה-60 נוצרה בארצות הברית אווירה של רוחניות המתאימה לכולם, גם בעקבות זמינות של טקסטים מן המזרח, חשש מיכולת האדם להרוס את עצמו ומרד בשמרנות: שכל אחד יהיה אותנטי עם עצמו.
הייתה אכזבה מהדתות המסורתיות ואנשים חיפשו משהו נקי ומוסרי יותר. בתקופה ההיא הרבה מהשיטות הרוחניות מצאו קהל נרחב בארצות הברית.
ב-1955 גלה הדלאי-למה מטיבט להודו ולארצות הברית, והתחילו להיפתח מרכזים ללימוד בודהיזם טיבטי. בסוף שנות החמישים הגיע אדם ששמו סוזוקי לארצות הברית והתחיל ללמד 'זן', סוג של בודהיזם. ב-1965 הקים סוואמי פרבהופאדה מרכז ענק בניו יורק, ובתוך עשר שנים היו לו 100,000 חסידים, רובם הגדול היו נזירים, שלמדו את תורת קרישנה (הרי קרישנה).
ב-1967 הגיעו הביטלס להודו ופגשו את המהרישי מהש יוגי שהתחיל את המדיטציה הטרנסצנדנטלית, הבנויה על מנטרות, ובתוך זמן קצר מיליונים התחילו לתרגל אותה.
אנחנו רואים כאן דוגמאות שונות להשתלת כלים מן המזרח במערב, בלי הקשרם התרבותי.
מאפייני הניו-אייג':
- · אופטימיות משיחית – האנושות על סף עידן חדש שבו כל אחד יגשים את עצמו, יהיה שלום, הכול יהיה טוב.
- · מחויבות אישית – על האינדיבידואל לשחרר את עצמו. הסמכות היא בידי הסובייקט. מצד אחד מפרק את הקיים, מצד אחר מטיל אחריות רבה על הפרט.
- · האמת היא אחת – למרות כל ההבדלים, כל המסורות הדתיות עוסקות באותו דבר. במובן ההוליסטי – כל הקוסמוס קשור להכול, הא-לוקות נמצאת בכול, האדם משולב בקוסמוס והוא בעצמו מערכת הוליסטית.
- · האמת נמצאת בפנים – האדם צריך למצוא בעצמו את האני האמתי, וכדומה.
- · האמת משחררת – אנחנו יוצאים לחופשי באמצעות גילוי האמת ההיא.
- אח"כ – נחלקו השיטות: נהיה אל או מלאך, זוכה בחיים נטולי נוירוזות, דרך אין-סופית.
שאלה: האם יש מקום לחסד ולאכפתיות כלפי האחר?
תשובה: הניו-אייג' בהחלט מפרקת את החברה ושמה דגש רב על היחיד ואפילו מובילה לאגואיזם, אבל זו אינה כל התמונה, יש שמבינים שהקהילה מועילה לקידום היחיד.
שאלה: האם התנועות האלה נשארות חופשיות או מתמסדות?
תשובה: באופן טבעי רבים התמסדו. הרבה פעמים יש מרד נגד הקיים, התמסדות ומרד נגד הממסד החדש. יש תמיד קולות בכל הקהילות החדשות שיוצאות נגד ההתמסדות. משחק של איזונים ובלמים.
שאלה: בהרבה דברים נשמע כמו הרב קוק, מה ההבדלים?
תשובה: היו לו קולות כאלה, אולי רצה לשים יותר דגש על האדם הפרטי ועל הקול הפרטי, אך לא היה אנטי ממסדי. בניו-אייג' יש אנטי ממסדיות גדול, משתמשים בעושר של הדתות, מפרקים את המסגרות הקיימות ומשתמשים במה שרוצים. גם הראי"ה לא חשב שכל הדתות מובילות לאותו מקום.
שנות ה-70: הניו-אייג' הופך להיות מודע לעצמו. אנשים התחילו לזהות שיש כאן סוג חדש של דתיות. גם השוק החופשי נהיה מודע לניו-אייג', ואפשר לגבות כסף על שירותי הדת.
אותה אינדיבידואליות שמנסה לבטא את כל הנ"ל – אפשר להפנותה לטובת מערך הצריכה. התעשייה למדה לנצל את הרצונות האלה לצורכי קנייה: רוצה להיות קרוב לטבע? קנה 'טבע נאות', וכדומה.
הניו אייג' הפך למצרך, ורואים זאת היום בבירור. השינוי גדול על רקע שנות ה-60: הייתה יציאה נגד הממסד, הרוחניות הייתה מרד נגד הממסד, והיום היא זרוע של השוק החופשי: יוצאים לסדנה להתפתחות האישית, הנסיעה למזרח ממוסדת.
מעולם, בכל ההיסטוריה של הדתות השונות, לא היה קורס 'לשחזור גלגולים'; הדברים אף לא היו מנותקים כל כך מההקשר. יותר מכך – יש גם המצאות חדשות לצורך השוק החופשי. בשלב הזה מדובר בעניין שטחי: תרפיה ופינוק עצמיים, ולא מדובר במסע רוחני. זה לא אומר שהכול שטחי היום, אבל התופעות הרווחות הן השטחיות יותר.
מאפיינים ניו-אייג'יים חדרו לדתות ממוסדות, תופעה דו-כיוונית. לקרליבך למשל יש מאפיינים ניו-אייג'יים רבים, אך לא אנטי-מצוות וכדומה. העובדה שניגוני קרליבך חוזרים לבתי כנסת ממוסדים לחלוטין מראה שגם במקומות אלה יש רצון למשהו קצת רוחני.
מאפיין נוסף שהתעצם בשנות ה-70 ועד ימינו – עצמת החוויה, בניגוד לאינטלקט או נוסף עליו.
הניו-אייג' בישראל:
קהילות ניו-אייג': יודפת – חסידי יוסף שכטר. יפו – שלמה קאלו. הרדוף – חסידי אנתרופוסופיה. יש קהילה של מדיטציה טרנסצנדנטלית, ועוד.
בסוף שנות ה-90 ובתחילת שנות האלפיים היו מגיעים עשרות אלפים לכנסים שונים כאלה. קהילות אלו לא ראו עצמן כקהילות יהודיות.
היום יש חוזרים בתשובה המקפידים רק על מה ש'מתחברים' אליו. יש היום רצון גדול מאוד להתחבר למה שעושים. יש רבים שמזדהים עם הרצון הזה.
התפילה באומן – ציטוט של אדם שאומר שהוא חווה משהו שלא חווה קודם: תפילה חיה, תפילה משמעותית. הוא לא מסתפק בקיום הלכה, ביציאה ידי חובה, הוא רוצה קרבה לקדוש ברוך הוא, הוא רוצה להרגיש משהו. לייבוביץ' הוא הקיצוניות השנייה. לייבוביץ' – נמנעים מהדלקת סיגריה בשבת ויוצרים קשר עם הקדוש ברוך הוא. היום זה לא מספק. הרב שרלו – אם ההלכה היא אוסף של חוקים, היא עומדת בסתירה לצד הסובייקטיבי הבולט היום.
שאלה: מה היה פעם?
תשובה: החסידות עסקה בכך. בימי חז"ל היה פחות דגש על רגש. בעבר חוו דברים, אבל השאלה היאעד כמה הייתה החוויה משמעותית.
שאלה: מה היחס בין החסידות לניו-אייג'?
תשובה: החסידות הושפעה מהתנועות התרבותיות הכלליות שפנו פנימה לאדם, אך היא קדמה לניו-אייג'. במובן מסוים הניו-אייג' הוא שיא של תנועה שהתחילה ברפורמציה הפרוטסטנטית.
שאלה: מה הלאה?
תשובה: אי-אפשר לדעת, כנראה שיותר רידוד, אך אולי יותר קהילתיות. התהליך שבו האדם רואה את עצמו כבעל הסמכות בחברה כפי שאנו חיים בו כרגע, לא הולך להיעלם.
שאלה: המחאה החברתית – האם יש קשר לניו אייג'?
תשובה: יש ביקורת על הניו-אייג' שבמקום לתקן את העולם עושים מדיטציה ומרגיעים את עצמם. אבל יש גם ניו-אייג'יות מתקנת ופעילה.