מתוך הפסוקים המתארים את המפגש שבין יוסף ואחיו עולות תמיהות ושאלות ואף ספקות. אחת השאלות שקשה למצוא להן תשובה היא: האם אחי יוסף מזהים את העומד מולם? קשה לדלות תשובה מתוך הפסוקים, ואולם חז"ל קבעו שהאחים לא זיהו את יוסף שכן כתוב: 'ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו – מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן' (בבא מציעא לט).
יוסף עזב את הבית בלא חתימת זקן ובמהלך שהותו במצרים צמח לו זקן עבות, כך שהיה קשה לזהות את פניו. הרמב"ן מצטרף לתפיסת חז"ל ובפיו טענה נוספת. לדעתו האחים לא שיערו שיוסף יעמוד מולם כמנהיג, שכן הייתכן שהאח שנמכר לעבד במצרים ייהפך למנהיג?! היתרון היחסי של יוסף הוא שהמתין וציפה לאחים שירדו מארץ ישראל למצרים, ולכן יכול בקלות לזהותם, ומצד אחר האחים אינם מעלים בדעתם שיפגשו את יוסף. ברם פרשנות זו, שהיא כה נפוצה במחוזותינו, קשה לעיכול. בכל זאת מדובר במפגשים ובשיחות ארוכות – וכי אף אחד מהאחים אינו מזהה את יוסף?! אמנם עברו 22 שנה, ועדיין עשרה אחים לא יכולים להתבונן בתנועות הגוף של יוסף ולזהותו?
בעל אור החיים הקדוש מציג עמדה שונה, ולדעתו האחים זיהו את יוסף:
ויכר יוסף… פי' הגם שהוא הכירם לצד שהניחם בחתימת זקן ומטבע אנושי כשתיולד הידיעה בלב אחד מהשנים גם בלב השני יתעורר בחינת הזיכרון כי הלבבות יגידו סודות נעלמים כאומרם (משלי כ"ז) כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, וידקדקו בעיניים במצח בדבור והידיעה הולכת וגודלת עד שישלים הבחון, אף על פי כן מודיע הכתוב שהם לא הכירהו, והטעם לצד ראותו ברום המעלות החליטו הבחינה והרחיקו מלבם מחשוב דבר זה.
כלומר האחים זיהו את יוסף לפי תנועות הגוף אולם החליטו להדחיק זאת.
אפשר להציע הצעה מפשרת בין שתי התפיסות: במהלך המפגש הראשון האחים לא זיהו את יוסף ואילו במהלך הביקור השני במצרים זיהו אותו באמצעות סימנים ורמזים. בתחילה, בעת שירדו למצרים בפעם הראשונה, בחר יוסף להשליך את שמעון לבית הכלא. רש"י מסביר ששמעון הוא שהשליכו לבור. בחזרתם ממצרים מצא אחד האחים כסף בפי אמתחתו, ולפי מסורת חז"ל מדובר בלוי. בשלב זה אפשר עדיין לתלות שהקדוש ברוך הוא העניש את שמעון ואת לוי בעטיו של החטא – על שהשליכו את יוסף לבור.
ואולם כאשר ירדו למצרים בפעם השנייה והגיעו לארמונו של יוסף הם הצטוו לשבת לפי גילם: "וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ". כיצד יודע האיש מי המבוגר ומי הצעיר, והרי פערי הגילים שבין הבכור לצעיר היו לכל יותר שבע שנים?! גם בעת שחיפשו את הגביע התגלתה הבקיאות בגילם של האחים: "וַיְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן". אם כן כל התנהלותו של יוסף בפרשת הגביע והשבת הכסף תמוהה וייתכן שבשלב זה האחים מבינים שהאיש שעומד מולם מכיר היטב את המשפחה, את שמעון ואת לוי, ולא לחינם הכניס את האחד לבית האסורים ולאחר הטמין כסף בשקו. כמו כן הם מתרשמים מהפגנת הבקיאות בגילם – מעוררת חשד.
ייתכן שבשלב זה זהותו של האיש התגלתה לאחים, ונראה שיהודה בונה את נאומו על סמך התגלית. בתחילת הנאום יהודה מתאר את הקורות אותם מיום שרגלם דרכה במצרים. ברם מעיון בנאום ברור שישנם כמה הבדלים בולטים בין המציאות כפי שאירעה ובין תיאור המציאות בנאומו של יהודה. בנאומו אומר יהודה לאיש ששאל: 'היש לכם אב או אח', ואולם לאמתו של דבר יוסף לא שאל את האחים מעולם אם יש להם אב או אח. יתר על כן: יהודה מעולם לא אמר לו שבנימין הוא הבן היחיד שנשאר לאמו. האחים סיפרו ליוסף רק שאח אחד מת ואח אחד נשאר עם אביו, אך מעולם לא נאמר לו ששני האחים הם מאם אחת. יהודה ממשיך וטוען: "ותאמר אל עבדיך – הוֹרִדֻהוּ אלי ואשימה עיני עליו'. לא מפתיע שגם פרט זה אינו מדויק. יוסף לא ביקש לשים את עיניו על בנימין והדבר אף נראה תמוה ביותר: מדוע שליט מצרים צריך לשמור על בנימין ולשים עליו את עיניו?
מסתבר שנאומו של יהודה הורכב בקפדנות על סמך חשדו של יהודה שהאיש העומד מולו אינו אלא יוסף. יהודה, שהיה שותף למכירה, מעלה פרטים מזהים ורגישים שאמורים לחשוף את יוסף. יהודה מזכיר ליוסף שהוא ובנימין יחידים לאמם, וכי לאחר לקיחת בנימין לא נותר ליעקב אף בן מאמו האהובה. בה בעת הוא רומז ליוסף שהוא שם לב להתעניינותו המוזרה בבן הצעיר, וכי הוא חושד בו שהוא יוסף. כך יהודה גם מגלה ליוסף דבר שהוא אינו יודע עליו – שאביו הזקן חושב שהוא נטרף. ייתכן שבשלב זה יוסף מרגיש שהנאום מיועד אליו ולא אל דמות אנונימית, וכעת הגיע הזמן לגלות את הסוד. כמובן שברגע שיוסף מתוודע אל האחים הם נבהלים לשמע קולו ומפחדים ויראים אף על פי שלפחות יהודה זיהה אותו, ובכל זאת הכתה בהם התדהמה.