עשו ויעקב מתברכים בברכת שפע. אמנם שניהם זוכים ל'ברכת הטל' ו'משמני הארץ' אבל נראה שיש הבדל גדול בין הברכות.
בברכת יצחק ליעקב נאמר: "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹקים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ", ולעומתו עשו מתברך: "וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל".
בעוד בברכתו של יעקב הוקדמה 'ברכת הטל' ל'משמני הארץ', הרי שבברכתו של עשו הוקדמה ברכת 'משמני הארץ' ל'ברכת הטל'.
רבי אפרים מלונטשיץ בספרו כלי יקר מסביר שההבדל נעוץ באמונתם השונה של יעקב ועשו. עשו סומך על עצמו, ובטוח שהארץ תיתן את יבולה מכוח השתדלותו. עשו אינו מתפלל 'תפילת הגשם' ואינו דואג לטל השמים. לכן יצחק מברכו לפי אמונתו – 'משמני הארץ יהיה מושבך'. לעומתו יעקב, איש תם יושב אהלים, איש של אמונה שאינו מזלזל חלילה בהשתדלותו האישית, אבל מודע שהמפתח להצלחה הוא אמונה בהקדוש ברוך הוא – מוריד הגשם והטל. בברכתו ליעקב מקדים יצחק את 'טל השמים' , הקדוש ברוך הוא מוריד הטל, כתנאי ל'משמני הארץ'. זאת ועוד, בברכתו של יעקב מודגשת הנתינה: 'ויתן לך אלוקים', ולעומת זאת בברכתו של עשו נאמר: 'משמני הארץ יהיה מושבך', ושם ה' אינו מוזכר.
השקפותיהן השונות של יעקב ועשו מודגשות בכתובים. יצחק ורבקה זוכים לזוג תאומים השונים בדרכם ובאופיים: "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים".
הרשב"ם מפרש שבתורה מתוארים העיסוקים של יעקב ועשו. עשו הוא צייד ויעקב – רועה צאן. לעומתו, אבן עזרא ורש"י סבורים שבתורה מתוארות תכונות אופי שונות של עשו ויעקב. עשו הוא איש ציד ממולח ורמאי, ולעומתו יעקב איש תם וישר. הגרי"ד סולובייצ'יק הלך בדרכם של רש"י ואבן עזרא והסביר את סכנותיה של חברה קפיטליסטית ורכושנית. לדעתו הצייד נלחם בלהט ובעוז את מלחמת קיום החיים. הוא מבקש להרוויח בכל מחיר, וסומך על חרבו וקשתו. הוא מתוחכם ואף עלול להיות מסוכן, שכן פעמים הוא פועל בלהט ללא רחמים ופוגע בדרכו בחלשים ממנו. 'איש ציד', הוא 'איש שדה', חותר להשיג את הונו ורכושו ולבסוף מבקש הנאות ועושר. הציד בנוי על תכונה שכל הגדול בולע את חברו. הצייד מנסה בתחבולות לרמות בני אדם, דג דגים קטנים ותמימים ומנסה להתפרנס על חשבונם. כך עלול הוא להותיר את הקדוש ברוך הוא מחוץ למגרש, ותולה את כל הצלחתו בכוחו האישי.
לעומתו איש תם אינו סובל עוול, הוא רודף צדק ומוסר. את פרנסתו הוא מוצא ביושר ואינו מוכן לפגוע באחר. יעקב הוא ממשיכו של יצחק. בעוד אברהם ויעקב הם אנשי מרעה, יצחק הוא מעובדי האדמה. יצחק זורע ומאמין שיבולו היא ברכת ה': "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה' ". יצחק מאמין וזורע. חקלאי המגדל בארץ ישראל חייב להאמין בבורא עולם. שכן זו: "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה,. ההצלחה בעבודת האדמה תלויה בחסדיו של ה' , ולכן חייו הם בתודעה של 'ויתן לך אלוקים מטל השמים'.
יעקב הולך בדרכו של יצחק ומאמין בטל מן השמים כתנאי להצלחה. לעומתו, עשו בוחר בדרך אחרת, 'משמני הארץ', ולשם כך הוא מוכן לצוד ולרמות ולהשתמש בחרב מסוכנת כדי להעצים את כוחו ואת רכושו.
בתקופת המדבר נחשף עם ישראל לכלכלה לאומית מסוג אחר. בעת ירידת המן הופעלה מערכת ריסון משומנת ומדוקדקת: "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ". מי שצבר יותר ממכסתו נקנס: "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ". ומי שאינו מאמין ולוקט בשעות של מנוחת הנפש, במועד שעליו להיות עם משפחתו – אינו מוצא: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ". אמנם לאחר הכניסה לארץ ישראל המן הופסק והחלה תקופה יצרנית, שבה האדם משיג את לחמו בזיעת אפו, אולם אין להתעלם מצורך של ריסון והצבת גבולות. כך התקיימה ברכתו של יעקב שראשיתה 'ויתן לך אלוקים' ובהמשכה 'משמני הארץ'.
אנו נמצאים בתחילתו של חורף יש ללמוד מעולמם של החקלאים את הכמיהה והציפייה לבורא עולם שישפיע עלינו שפע גדול וכל הצלחתנו תלויה ברחמיו הגדולים.