פרשת כי תשא – החיבור בין לוחות שניים לחג הפורים

כאשר ניתנו הלוחות הראשונים למשה נאמר: "וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹקים" (שמות לא).

ובהמשך נאמר : "וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹקִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹקים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (לב, טו–טז).

לפי המתואר בתורה הלוחות הראשונים הם מעשה אלוקים ואף הכתיבה – 'מכתב אלוקים'. לאחר שבירת הלוחות משה מצטווה על עשיית לוחות שניים: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ" (שמות לד,א). לפי פסוק זה משה יוצר את הלוחות בעצמו, והכתיבה היא אלוקית. בפסוק אחר משתמע שמשה כותב בכתב ידו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל" (שמות כד,לז).

בעוד הלוחות הראשונים היו מעשה אלוקים צרוף, הרי שהלוחות השניים היו פרי יצירתו של משה. מה מבשר השינוי ביצירת הלוחות? האם יצירתם של לוחות אלו בידי משה טובה מיצירת הלוחות הראשונים שהם מעשה אלוקים?!

ייתכן שנוכל לענות על השאלה מתוך לשון הציווי על הלוחות השניים. אומר הקב"ה למשה: "פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ".

מדוע הקב"ה מציין בעת הציווי על הלוחות השניים את שבירתם של הלוחות הראשונים? חז"ל סבורים שהקב"ה החמיא למשה על שבירת הלוחות: "אמר לו הקב"ה למשה, אשר שברת – יישר כחך ששברת, מלמד שהסכים הקב"ה על ששבר את הלוחות" (שבת פז).

ייתכן שכעת, כשניתנים לוחות שניים, הקב"ה רואה צורך לשבח את משה על שבירת הלוחות הראשונים שיכולה להביא לתיקון גדול. המדרש מדגיש את מועד נתינתם של הלוחות השניים: "הלוחות ראשונות על שנתנו בפומבי לפיכך שלטה בהם עין הרע ונשתברו וכאן א"ל הקב"ה אין לך יפה מן הצניעות שנאמר: ומה ה' דורש ממך כי אם עשה משפט ואהבת חסד והצנע לכת" (תנחומא כי תשא לא).

לוחות שניים ניתנו בצנעה, ללא טקס מיוחד. לוחות אלו אינם זקוקים לברקים מאוצרו של הקדוש ברוך הוא. הם נחצבו בידי משה, וכשהוא יורד שוב מההר – בידו לוחות מעשה ידי אדם שעליהם חרות מכתב אלוקים. חטא העגל פותח עידן חדש – אין לקודש אחיזה בעולם החול אם אנו לא נבנה לו בסיס מוצק.

במשנה כתוב: "אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים". ומוסבר בגמרא: "משום דאית ביה [יש בו] סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות" (תענית ל ע"א).

גדלותם של הלוחות השניים שהם מסמלים את עבודת האדם. לוחות אלו יכולים להיות שלמים גם במציאות של חטא, שכן נתינתם הייתה לאחר החטא הנורא ובעיצומו של תהליך התשובה. הלוחות השניים הם התשתית של יום הכיפורים כיום שמכפר על חטאות העם. מכאן נוכל להבין טוב יותר את חתימתה של התורה: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים: לְכָל הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ: וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל".

 

לפי פשוטו של מקרא פסוק זה מתמקד בנסים הגדולים שנעשו לעם ישראל בארבעים השנה האחרונות, כגון נס קריעת ים סוף ומעמד הר סיני. אולם רש"י מפתיע והוא מסביר פסוק זה בהקשר ללוחות השניים: "ולכל היד החזקה – שקבל את התורה בלוחות בידיו […] לעיני כל ישראל – שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר (לעיל ט, יז) ואשברם לעיניכם, והסכימה דעת הקב"ה לדעתו, שנאמר (שמות לד, א) אשר שברת, יישר כחך ששברת".

כלומר היד החזקה והמורא הגדול אלו שבירת הלוחות. לפירושו של רש"י, מה ראתה התורה לחתום דווקא במאורע של שבירת הלוחות וקבלת הלוחות השניים?!

 

לפי ההסבר שהצגנו, שבירת הלוחות הראשונים ונתינת הלוחות השניים הם המאורע המכונן והמשמעותי שהיה לעם ישראל בתולדותיו. המעבר ממעמד הר סיני שיש בו קולות וברקים – שבמהלכו ניתנו לוחות מעשה אלוקים – ליצירת לוחות מעשה אדם, היה שינוי של ממש לעם ישראל. הלוחות הללו ניתנו ביום הכיפורים שהוגדר כיום סליחה וכפרה לעם ישראל לדורותיו. הפסוק האחרון בתורה שבכתב מחזיר אותנו לרגע שבירת הלוחות, שפתח בעבורנו חלון הזדמנויות חדש בעבודת ה'. אנחנו יוצרים את הלוחות, שותפים מלאים ללימוד התורה וקיומה.

 

בפורים זכינו להביא לידי מעשה את הרעיון של 'לוחות שניים', כפי שאומרת הגמרא: "אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש" (שבת פח ע"א). ומסביר ר' צדוק מלובלין:"ובימי אחשורוש שאז היה הדור של התחלת חכמי תורה שבעל פה ומאהבת הנס נתקע בלבם החשק הגדול ליגיעת תורה שבעל פה שנגלה להם". לוחות שניים הם התורה שבעל פה שבאה לידי ביטוי בעיצומו של פורים, בו בזמן שמרדכי ובית דינו תיקנו לישראל את מצוות החג.

שבירת הלוחות הביאה לידי ביטוי את מעורבותם של חכמי ישראל לדורותיהם בתורת ה' הן בפרשנות התורה הן בתקנות וגזירות לדורות הבאים.

 

 

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו 

jQuery(document).ready(function() { });