פרשת בשלח – ותען להם מרים

עוד בהיותה ילדה צעירה לימים עמדה מרים בשיאן של גזרות והשגיחה על משה כדי שלא ייפגע חלילה. ברגע שהבחינה בבת פרעה החומלת על הילד היא רצה לקראתה והציעה להביא לה אישה מינקת מן העבריות עבור הרך הנולד. במקורות חז"ל מזוהה מרים כפועה – אחת המיילדות (יחד עם אמה יוכבד). שתיהן אינן חוששות להעיז פנים לפני פרעה ולמסור את נפשן על הילדים הנולדים ועל המשכיות עם ישראל. זאת ועוד, מרים מוחה על גזרתו של אביה לגרש את הנשים. בזמן שהאם יוכבד מקבלת את גזרתו של עמרם – מרים מתנגדת באומץ ומבקרת את דרכו: 'פרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות'.

הזירה שבה פועלת מרים בשלב הזה היא הזירה הביתית והמשפחתית. הפעולה המרכזית היא השמירה על הילדים. זו איננה זירה שולית כלל בתנאי השעבוד של מצרים, להפך, היא מתבררת כזירה מרכזית במאבק על המשכיות העם. בפרשתנו אנו פוגשים את מרים כמנהיגה הסוחפת אחריה את הנשים בשירה עזה: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם". רש"י מפרש שכשם שמשה שר עם האנשים, כן מרים שרה עם הנשים. בלי להיכנס לפולמוס "שירת נשים", חלק מהפרשנים סבורים שמדובר בשירתם של הנשים ששרו לפני כולם. וכך כותב רבי צדוק בספרו קומץ מנחה מפרש: 'ותען להם – לא לנשים אמרה כך … אלא למשה ובני ישראל'.

לא הייתה מחיצה בין גברים לנשים, מדובר כאן בשתי שירות נפרדות עם סגנון שונה.


ברור שמרים לא שרה כאן באופן ספונטני אלא שירה של מרים המנהיגה שירה שונה מזו של משה. הייחוד בסגנון מנהיגותה של מרים בולט מתוך ההשוואה בין שירת הים של משה לשירת מרים. משה הוא המנהיג הבודד בקצה ההיררכיה, ואת שירתו הוא פותח בלשון יחיד והעם עונים אחריו כהד. השירה מביעה את עצמת אישיותו ואת כוחו השירי והנבואי של המנהיג הגדול המורם מעם. מרים לעומתו פונה לבני ישראל ומזמינה אותם "שירו לה'". השירה פשוטה וקצרה מאוד, לא נשגבת כשירת משה. היא אינה מילולית בלבד אלא מלווה בתופים ובמחולות ויוצרת חוויה דתית הסוחפת את העם, חוויה שעצמתה נובעת מן הקשר האישי. מנהיגותה של מרים היא מנהיגות קרובה, מקרבת ומעצימה. מסירותה במצרים בעת היותה מיילדת סללה עבורה את המנהיגות העממית.


ההבחנה שבין משה לבין מרים נעוצה בשוני שביניהם. שניהם גדלו במקומות שונים. בתחילת ספר שמות מסביר אבן עזרא מדוע צמח משה מתוך אווירה מלכותית בארמונו של פרעה:
'ומחשבות השם עמקו, ומי יוכל לעמוד בסודו, ולו לבד נתכנו עלילות. אולי סבב השם זה שיגדל משה בבית המלכות להיות נפשו על מדרגה העליונה בדרך הלימוד והרגילות, ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים. …ועוד דבר אחר, כי אלו היה גדל בין אחיו ויכירוהו מנעוריו, לא היו יראים ממנו, כי יחשבוהו כאחד מהם'.


לדעת אבן עזרא המסלול הייחודי של משה בארמון פרעה העניק לו ביטחון עצמי לעמוד מול מלכים, להיכנס לתוך ארמונות ללא כל חשש ויראה. אולם אליה וקוץ בה, שכן משה היה מנותק מהעם בכל שנות העבדות של עם ישראל במצרים, והוא שילם מחיר על כך. מרים האחות, שגדלה בקרב אחיה במצרים, מכירה את האטמוספרה הלאומית. היא מחוברת לעם ולאנשים, ומנהיגותה צמחה מתוכם – היא יכולה לדבר בגובה העיניים. מרים היא חלק מהותי בהנהגת העם בתקופת המדבר כפי המתואר בספרי רעה:
'…שכל זמן שהיו הדגלים נוסעים לא היו הולכים עד שמרים מקדמת לפניהם'. לאחר מותה, מרגע סתימת הבאר, התלוננו בני ישראל בהתרסה על משה ואהרן כך שמרוב כעסו היכה משה בסלע. רבנו לוי בן גרשום מעז למפרש שם, שאם מרים הייתה שם – לא היה מתרחש חטא המריבה. לא רק חסרון מים נוצר לאחר מותה אלא חלל גדול נפער בקרב המנהיגות של עם ישראל. אף בפרשתנו ניכר ההבדל בין שירתו המיוחדת של משה לשירתה העממית של מרים אשר במהלכה שיתפה את המוני בני ישראל, ותרמה לכך שהעם הפשוט יהיה שותף פעיל בשירתה העממית, ויאמץ אותה למנהיגה משמעותית בתקופת המדבר.

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו 

jQuery(document).ready(function() { });