פרשת מקץ – מאבק תרבותי

שמעתם על חפלטון? לא אפלטון, הפילוסוף הדגול, אלא חפלטון, הזמר הפופולרי בן זמנו. חפלטון, מבצעם של שירי זימה רבים, זכה בשעתו להצלחה גדולה בחוגים מסוימים ביוון, אך אנשי התרבות האמתיים סלדו מיצירתו הוולגרית והעדיפו להתעניין בתרבות גבוהה ומעודנת יותר. וכך לדורות נזכר אפלטון הפילוסוף, ואילו חפלטון הזמר הגס נשכח לחלוטין, עד שהמצאתי אותו לצורך מאמר זה. אפשר להזכיר גם את הכדורגלן היהודי המפורסם, שהיה מכונה 'הבמבם'. הבמבם, בן זמנו של הרמב"ם, זכה לאהדה רבה, אך איש לא העלה על דעתו להפוך אותו לגיבור תרבות. הרי בסך הכול מדובר בכדורגל.

 בחנוכה חוגגים כל מתנגדי התרבות המערבית. "אמריקה – עמא ריקא", הם משתפים אותנו בשנינתם. כשם שהמכבים נלחמו ביוונים, הם אומרים, כך עלינו להילחם בתרבות המערב. היא מביאה אלינו רק פריצות וריקנות, כפירה ושכרות. אך האמת היא שבעולם המערבי צמחו אנשי רוח גדולים מאין כמותם. אם הרמב"ם העריץ את אריסטו – אנו לא יכולים לבוז לו. הרב וולבה, בעל 'עלי שור', אמר על סוקרטס: "הגדול שבאומות העולם". מו"ר הרב ליכטנשטיין מדבר מפעם לפעם בהערכה רבה על גדולי התרבות המערבית, כאוגוסטינוס, מילטון ושייקספיר.

בעולם המערב יש תרבות גבוהה ותרבות נמוכה. הבעיה המרכזית שלנו בהקשר זה אינה עצם השותפות בתרבות המערב אלא ההתמקדות בחלקים הנמוכים והירודים של התרבות הזו. החברה הישראלית לא לקחה מהאנגלים את שייקספיר ואדמונד ברק, אלא את הרגלי השתייה. מאמריקה לא לקחנו את יצירותיהם של וויליאם ג'יימס וג'ון רולס, אלא את אמינם וליידי גאגא.

בכל הדורות ובכל התקופות היו יצירות תרבותיות ברמות שונות. המיוחד בתקופתנו הוא שהעולם התהפך: עליונים למטה ותחתונים למעלה. הפילוסופים והסופרים הגדולים נדחקים לקרן זווית, וכל הזרקורים מופנים כלפי החלקים הירודים של התרבות. חפלטונים ובמבמים למיניהם זוכים לכבוד מלכים, בזמן שאנשי הרוח האמיתיים נותרים באלמוניותם. המהלך הזה מקבל גיבוי רעיוני מאידיאולוגיה אקדמית פוסט-מודרנית, שמערערת על עצם האבחנה בין 'תרבות גבוהה' ל'תרבות נמוכה'. ממחקרים מסוימים בני זמננו מתקבל הרושם שאין מקום להעדיף את מוצרט על פני בן זמנו שתופף על ארגז בשוק.

המהלך הזה אינו נוגע רק לתרבות המערבית. גם בתרבות היהודית מכורתנו מתחולל תהליך דומה. גם אצלנו נדחקת היצירה העמוקה בפני רובדי התחתית של התרבות היהודית. איך מתבטאת היהדות בדורנו ברחוב הישראלי? פחות ופחות בדברי הגות והלכה, יותר ויותר בלחשים ובקסמים, במעוננים ובמכשפים. משליכים נרות לאש, רצים מקבר לקבר, עושים 'תיקונים' בעזרת כשפים מוזרים. את עולמות הקבלה העמוקים החליפה 'קבלה מעשית', שצמודה לה חשבונית (או שלא). 'מְתַקשרים' פגניים למיניהם הופכים לנציגי היהדות המוסמכים. את כל אלו תמיד אפשר היה למצוא בעולם היהודי. אלא שפעם הם היו בשוליים, והיום במרכז; פעם הם נחבאו במרתף, והיום הם נכנסים לסלון.

לעתים יש מתח בין התרבות היהודית לבין התרבות המערבית. אין להתכחש לכך. אך בדורנו יש מאבק תרבותי מרכזי לא פחות, ואולי יותר: התרבות הגבוהה – יהודית וגם מערבית – מול התרבות הנמוכה. ביתנו הטבעי הוא בעולם היהודי, אך משם נכרות ברית עם כל היפה והטוב שבתרבות העולמית כולה, כנגד גל התחתית העכור המאיים להטביע את כולנו.

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו 

jQuery(document).ready(function() { });