פרשת וירא – בין הגר לאימא יהודייה

בזוגיות של אברהם ושרה בדרך כלל אפשר להבחין בדומיננטיות של אברהם ובשרה  ההולכת אחרי אברהם ומקבלת את דרישותיו. שרה מצטרפת לכל מסעותיו של אברהם ואינה מוחה או מתערבת,  אולם בתחום האחריות המשפחתית שרה  לוקחת מנהיגות ואינה מוכנה לוותר או להתפשר.   

אחת הדוגמאות המובהקות לכך מופיעה בפרשתנו – גירוש הגר ובנה ישמעאל. שרה פוקדת: 'וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק'. אברהם, אבי ישמעאל, מתקשה להסכים עם שרה ואינו מוכן לבצע את בקשתה: 'וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ'. רק לאחר התערבותו של הקב"ה  נאלץ אברהם לשמוע  בקול שרה אשתו ובבוקר השכם משלח את הגר וישמעאל. סיפור השילוח של הגר מעלה תמיהות רבות, אולם ברצוני להתמקד בשלב שבו הגר מצויה אי שם במדבר הצחיח, ברגע של ייאוש קודר ושיתוק מוחלט: 'וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ'.

הגר  נותרה ללא מים והיא משליכה את ישמעאל תחת אחד השיחים. תגובותיה של הגר קשות:  'ותשלך את הילד'  פירושו:  זריקה בכוח, כלומר הגר מנסה להיפטר מילד מיותר שאינו נחוץ יותר. כלשון הפסוק המתאר את גלות ישראל: 'וַיִּתְּשֵׁם מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדול, וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּום הַזֶּה', או: 'אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה, כִּכְלות כּחִי אַל תַּעַזְבֵנִי'.

גם בזמן של ייאוש יש לרסן את התגובה הפראית ביחס לילד שאינו אשם. אפשר להציג התנהלות הפוכה מזו של הגר. בזמן גזרות השמד של המצריים, כשכל התינוקות היו בסכנה, מתארת התורה את מעשיה של אם משה: 'וְלא יָכְלָה עוד הַצְּפִינו וַתִּקַּח לו תֵּבַת גּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאר' (שמות ב, ג).

האם  בוחרת לספק את התנאים הטובים ביותר לחיותו של הילד שאפילו ריח רע לא יריח בזמן שישהה בתיבה. הגר אינה בוחרת שיח מיוחד שיש לו תנאי צל טובים. היא משליכה אותו באקראי "תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם". בצדק מעיר רש"ר הירש: "וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם, ואחת הייתה לה היכן יפול; ושמא יפול בין קוצים שיסרטו את בשרו, וחוסר תבונתה של האם תוסיף לעינוי הצימאון עוד צער ללא צורך'.  

לא זו בלבד שהגר משליכה את הילד – היא מתרחקת ממנו ועומדת מנגד.  היא אינה מנסה לאתר  מים אף שמיקומם של שיחים במדבר יכול להעיד על מקור מים בסביבה. ואמנם הגר מצאה מקור  מים בעצמה: 'וַיִּפְקַח אֱלקִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם', לא שנעשה לה נס ונוצרה באר חדשה אלא הקב"ה פקח את עיניה כדי שתוכל למצוא באר שמן הסתם הייתה יכולה למצוא בעצמה.  לו פעלה במרץ הייתה יכולה למצוא את הבאר בכוחות עצמה. 

הגר בחרה לעמוד מנגד ולא פעלה להצלתה ולהצלת בנה. הגר המצרית לא ניסתה להקל ולו במעט על ייסורי מותו של בנה. היא לא ישבה לידו, לא ניגבה את זיעתו, לא ניסתה לשיר לו או לספר לו סיפור. לא שנסה מתניה כדי למצוא מקור מים חיים, והעדיפה לשבת מנגד ולא לשמוע את בכיו.  

הרש"ר הירש מנסח באופן בוטה וקשה את התנהלותה של הגר, וטוען שאימא יהודייה לא תוכל להרשות לעצמה להתנהג כך:'כל התנהגותה של הגר אופיינית ביותר ומציינת את הטבע של בת-חם שלא נתעדן. אם ישראלית לא תיטוש את ילדה, ולו רק כדי לדבר על לבו, ולו רק כדי להקל עליו כדי חלק אחד במיליון של שנייה. הנוטש ילד באפס מעשה, מפני "שאין בכוחו לראות בייסוריו", אינו פועל מתוך רחמים; זוהי אנוכיות אכזרית של נפש אדם שנעצרה בטבעה הגס[…] מכאן משמעות עמוקה לנאמר בפסוק יז – ה' שמע "את קול הַנַּעַר", ולא את קולה של הגר. זעקתו של אדם היוצאת מתוך אנוכיות ובאפס מעשה, אינה מגיעה עד לכסא הכבוד'.

 

ראיה לדבריו של הרש"ר הירש אפשר להביא מההפטרה. הילד שזכתה בו האישה השונמית חלה בעת שיצא עם אביו לשדות. מרגע שנודע לאישה על הילד היא מנסה לרפאותו ולדאוג לו, ואף כשמת אינה מוותרת ורצה לאיש האלוקים. האישה אינה מוכנה לוותר ועושה את הכול כדי להצילו. ברגע שהגיעה לנביא היא עושה מעשה נועז:  'וַתָּבֹא אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הָהָר וַתַּחֲזֵק בְּרַגְלָיו וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים הַרְפֵּה לָהּ כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ וַה' הֶעְלִים מִמֶּנִּי וְלֹא הִגִּיד לִי… וַתֹּאמֶר אֵם הַנַּעַר חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ …'.  הנביא הבחין במרץ העז שליווה את האישה, והוא מסיק שעליו ללכת אחריה כדי להציל את הנער.

בעוד הגר המצרית חסה על רגשותיה ונשארה קפואה על מקומה, מרוחקת מהילד ואינה מוכנה להיות לצדו ברגעיו הקשים, הרי שכל אמא יהודייה תלך בדרכה של יוכבד  ושל האישה השונמית ולעולם לא תיטוש ילד, לא תתעלם מקול בכיו ותעשה את הכול כדי להצילו אפילו כשהסיכויים נמוכים.

 

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו 

jQuery(document).ready(function() { });