פרשת עקב – בין הלכה ל'רוחניות'

הפסוק הראשון של פרשתנו מתאר את תמצית הברית שבין הקב"ה לישראל:

וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱלקֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיך (דברים,ז, יב)

לכאורה מדובר כאן בפסוק נוסף המתאר את המחויבות של ישראל לשמירת התורה וקיום מצוות. אולם רש"י במקום  מתייחס לניסוח המיוחד שבפסוק:  'והיה עקב תשמעון' – אם המצוות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון.

התורה מזהירה את האדם מפני הזלזול במצוות קלות. חוסר הקפדה על מצוות הנראות 'קלות' מעידה על זלזול בהן.  וכך אומר דוד המלך:

למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני. אמר דוד תרי"ג מצות נתת לנו קלות וחמורות, איני ירא מפני מצות חמורות שבתורה מפני שהן חמורות, אלא מפני הקלות, אותן שבני אדם אין משגיחין עליהם ומשליכין אותן תחת עקביהן, ואתה אמרת הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה, לכן הוא אומר עון עקבי יסובני, וכה"א והיה עקב תשמעון, מצות שאדם דש בעקביו (ילקוט שמעוני  תהילים תשנח).

אדם בעל מצפון  אינו  מסוגל לעבור על עבירות חמורות. הבעיה טמונה בעבירות הקלות שדשים בעקב. פעולת הדישה מוגדרת כדריכה על התבואה, אולם בפעולה זו אדם גם בורר את האוכל מן הפסולת –  הוא עלול לברור את המצוות החמורות ולהזניח את הקלות.

אפשר  להסביר את 'עקב' בצורה אחרת וכך כותב בעל 'שפת אמת':

שיש מצות שתלויין בראש האדם ובלב ובשאר איברים… ויש נגד העקבים והן מצות קלות. כמו שהראש חשוב מן הרגל ומכל מקום קיום האדם על רגליו שהם היסוד שהאדם עומד עליהם, כמו כן מצות קלות להם הקדימה שכל היסוד עליהם  (תרל"ד ברש"י).

העקב אינו נחשב לאחד האיברים החשובים בגוף האדם. תפקידו לשמש בסיס לגוף העומד על גביו. הראש, הלב ושאר האיברים עומדים וקיימים על אותו עקב קטן ורגיש. בדימוי הזה טמון מסר חשוב ביותר – אי אפשר לגשת למצוות המיוחדות והקשות בלי שיש את הבסיס והתשתית של המצוות השגרתיות והיומיומיות. צמיחתו הרוחנית של האדם באה מעבודה שגרתית וקבועה מאותן מצוות שעלולים לזלזל בהן.

התורה מזהירה אותנו על שמירת הפרטים משום שהיא מבינה את נטיית האדם לזלזל בפרטים. הזלזול בעבירות הקלות  יכול דווקא  לצמוח מקרקע פורייה ומתוך אמת וכנות לב.  אדם שיש לו אמונה גדולה ונפשו רחבה ורוחנית עלול לדחוק את המעשים ואת הפרטים הקטנים. אדם מבקש להתרומם, נפשו חפצה באידיאלים גדולים, ודווקא עולם ההלכה והפלפול מאיים להטביעו ולדכדך את נפשו. במקום להגביה עוף הוא מרגיש שהוא כלוא בארבע אמות של הלכה. שואף לחתור אל 'מעשה המרכבה' אבל הסעיפים הקטנים של המשנה ברורה מאיימים להשאירו במקומו.

"והיה עקב תשמעון" התורה מזהירה אותנו מתפיסה מסוכנת שכזו. אוי לאותה אמונה שמתרחקת מן המציאות, שמבטלת את המצוות הקלות ודוחקת את פרטי ההלכה.

לא ניתן לחלק בין הכלל לפרט, בין האידיאל למעשה. אידיאלים המנותקים מן הפרטים עלולים להתמוסס, להיות יבשים וללא טעם רוחני. אין חילוק בין נבואה לחכמה, בין מחשבה להלכה, בין עקרי המצוות לפרטיהן. הכל עשוי מקשה אחת צרופה ומלוכדת.

המצוות הקלות לא רק שאינן מכבידות אלא הן מנווטות את האדם לחוף מבטחים, לעולם של "ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם" .

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו 

jQuery(document).ready(function() { });