"וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם" (במדבר ט"ז, א -ב):
דמות אחת מוזכרת בתחילת הפרשה – און בן פלת, אולם לכאורה און נעלם מהמפה, שכן שמו נעדר מהמשך הפרשה.
דתן ואבירם המשיכו להשמיץ את משה. בשיאה של המחלוקת פנה משה לקרוא לדתן ולאבירם: "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה" (שם, ט"ז, י"ב). מדוע לא פנה משה אף לאון בן פלת? לשאלה זו מתייחס הרמב"ן:
ויתכן שהיו דתן ואבירם נשיאי עדה חשובים מאון בן פלת, ואם היו הם מתרצים אליו היה און הולך אחר עצתם, על כן לא שלח אליו. והנה לא בא, ולא היה עמהם ולא עם עדת קרח, כי הלך מלפניו כשהלכו להם דתן ואבירם כאשר נתוכח עם קרח ולא הושב שם, שכבר חזר בו בעצת אשתו שהצילתו כמאמר רבותינו (סנהדרין קט ב). כי הנה הכתוב לא הזכירו שנבלע עם דתן ואבירם, והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' במקריבי הקטרת, כי היו חמשים ומאתים מלבד ארבעה הנזכרים תחלה.
משה הבין שאון בן פלת נגרר אחר דתן ואבירם ולכן לא היה צורך בהזמנה מיוחדת לאון. במידה שדתן ואבירם ייענו בחיוב סביר להניח שאון יצטרף. במקביל התערבה אשתו של און ומנעה ממנו להגיע למקום המחלוקת. וכך מתארים חז"ל את השיחה שהתקיימה בין און לאשתו: 'מה אכפת לך? אי משה רב, אתה תלמיד; אי קורח רב, אתה תלמיד. אמר לה: ומה אעשה? כבר נמניתי עמהם בעצה ונשבעתי אתם, ואיני יכול לפרוש! אמרה לו: אני אצילך'.
אשתו של און מתווכחת עם בעלה ומתוך ראייה נבונה מנסה לשכנע את בעלה באמצעות שיקולים רציונאליים לסרב להיות שותף במחלוקת. טענתה המרכזית היא ששום תועלת לא תצמח לאון ממחלוקת זו. לאחר שהבינה שקשה לשכנעו היא החליטה להשקות אותו יין עד אשר נרדם, והיא עמדה בפתח ביתה פרועת ראש, ומי שהתקרב לבית כדי לקרוא לאון ופגש בה – נבהל ונסוג לאחור. כך הצילה האישה את חיי בעלה.
חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ – אומרים חז"ל זו אשתו של און בן פלת.
חכמתה של אשתו של און, שהיא הבינה ששום תועלת לא תצמח מהמחלוקת הזו ולכן ניסתה בכל מאודה לשכנע את בעלה שלא יצטרף לקרח ועדתו. אולם היא הכירה בחולשתו וידעה שאם יבואו לביתו און יצטרף לחבורה. ולכן מנעה ממנו את ההתלבטות, יזמה ועמדה בפתח הבית ומנעה מכלם להיכנס אל הבית.
חז"ל מלמדים אותנו שאחד מהתפקידים של הזוגיות היא התמיכה הבלתי פוסקת ובעיקר עיצה נכונה במקום ובזמן הנכון. לא בהכרח בני הזוג משתפים אחד את השני בצרותיהם אולם יש לכך מחיר. עזרתו של בן הזוג או בת הזוג יכולה להיות משמעותית. אשתו של און לימדה אותנו שאם קיימת מבוכה כל שהיא יש לנקוט לפעמים דרכים יצירתיות, הכול – כדי להציל את בן הזוג מתסבוכת מיותרת.