פרשת תזריע – מילה לשמונה כסמל לרגישות

הסידור הפנימי של הפסוקים בתחילת הפרשה תמוה: 

 דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא:

וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ

"שְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ" (ויקרא י"ב , ב' – ד').

הפרשה  פותחת בדיני הטומאה של אישה יולדת אבל בעיצומה של פרשת היולדת נקטע הרצף בציווי של מצוות מילה ביום השמיני.  מה הקשר בין מצוות מילה לטומאת האם היולדת? 

התורה קובעת שהאישה היולדת תהיה טמאה שבעת ימים, ולכאורה  היינו מצפים שהתורה תמשיך ותאמר וביום השמיני תהיה האישה טהורה. מה ראתה התורה ללמדנו בתוך פרשת טומאת היולדת שביום השמיני הבן יימול? ייתכן שסדר הפסוקים מלמד שקיימת זיקה בין טומאת האישה למילת הבן. זיקה זו מנוסחת במדרש אגדה המסביר את הטעם למצוות המילה ביום השמיני:

 "שאלו התלמידים את רבי שמעון בן יוחאי: ומפני מה אמרה תורה מילה לשמונה? שלא יהו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים" (נידה לא ע"ב).

רש"י מסביר שכולם שמחים בעת שאוכלים סעודת מצווה  – ואביו ואמו עצובים שאסורים זה על זה מפאת טומאתה של היולדת. דהיינו – אפשר לערוך ברית מילה רק עם תום שבעת ימי הטומאה, לאחר שהאישה היולדת נטהרה .  נראה שההשראה לדרשתו של רשב"י היא סמיכות הפסוקים שבין מילה לטומאת אישה יולדת.

רב אסי אף הרחיק לכת וקבע הלכה – מילה לתינוק ביום השמיני מותנית בלידה שמחמתה נטמאה האם. אולם כאשר האם אינה טמאה בלדתה כגון ניתוח קיסרי – יש למול מידית, וזו לשונו:

אמר רב אסי: כל שאמו טמאה לידה – נימול לשמונה. וכל שאין אמו טמאה לידה – אין נימול לשמונה. שנאמר: 'אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה וגו' וביום השמיני ימול בשר ערלתו (שבת קלה ע"א).

שיטת רב אסי לא נפסקה להלכה. ייתכן שההלכה ראתה סיבה נוספת לדחיית המילה לשמונה ימים.

הרמב"ם במורה נבוכים  כותב: "והטעם שהמילה בשמיני, מפני שכל חי בזמן שנולד חלוש מאוד בתכלית לחותו, וכאילו הוא עד כה בבטן, עד עבור שבעה ימים, ואז נחשב מן היוצאים לאוויר העולם" (מו"נ, חלק שלישי פרק מט).

 שיטתו של הרמב"ם מתחזקת מהמידע הרפואי המצוי בידינו שתינוק בעת שנולד יש לו מנגנון קרישה תקין מכוח אמו. תמיכה זו מופסקת לאחר יומיים מהלידה ועד גיל  שמונה ימים אין לו רמה  מספיקה של גורמי קרישה ולכן זו סכנה גדולה למולו. מנגנוני הקרישה שבים אל התינוק מגיל שמונה ימים ואילך כך שבורא עולם ציווה אותנו במילה לשמונה ימים כדי להימנע מסכנה.  אולם דרשתו הרעיונית של  רבי שמעון בן יוחאי עומדת על כנה וממנה אפשר ללמוד עד כמה ביקשה התורה להתחשב בהורים. גם כאשר עורכים סעודת מצוה של ברית מילה לרך הנימול יש להימנע מסיטואציה שההורים יימנעו משמחה בשל איסור טומאת היולדת. רגישות זו כדאי להרחיב להקשרים נוספים כאשר ברגעי שמחה יש מקום להתחשב ברגישותו של מי שאינו שמח.