לקראת יו"כ- להתפלל עם הקהילה שלי

שמא יחשוב האדם, שכאשר הוא בישיבה אזי תפילותיו מגיעות עד כסא הכבוד, אולם כאשר הוא נאלץ להישאר עם בני קהילתו התפילה כביכול יבשה וחסרה את החוויה הרוחנית. אכן לא ניתן להתעלם מהאווירה הישיבתית שהיא משמעותית ובודאי מוסיפה לתפילה, אבל מצד שני  אלו המחליטים להתפלל  בקרב קהילותיהם מתפללים עם ציבור, שעמם הם מתחככים במהלך כל השנה. זו תפילה, שבמסגרתה נעשית עבודת מידות. בקהילה  מתפללים עם חברים קרובים אבל  מטבע הדברים ישנם גם כאלו  ששורר בניהם מתח.  יתכן אף שבעל התפילה או בעל הקורא  אינם מרוצים לחלק מבני הקהילה. וכאן נדרש  אדם לכבוש את יצרו ולהימנע מלהקפיד על הזולת.  יכול הוא לבוא לפני רבונו של עולם בתפילה ולומר: 'שכשם שכבשתי את כעסי כך תחוס עלינו ותכבוש את כעסך מעלינו'. כדי להמחיש נקודה זו נביא סיפור נפלא ומיוחד שמופיע בספרו של ש"י עגנון 'ימים נוראים עמ' רנ:

'אדם אחד נסע על יום הכיפורים אל הבעש"ט. והנה קודם ערב יום כיפור נסע האיש כל היום וכל הלילה כדי למהר ולבוא. ערב יוה"כ בבקר הגיע למקום אחד סמוך למזיבוז'. אמר לנפשו: הנה אני סמוך למזיבוז' והסוס נתייגע מאד, כי נסע כל הלילה, אעמוד כאן ואתפלל, בתוך כך ירעה הסוס. אחר התפילה גברה עליו שנתו, אמר בלבו: מה בכך אם אישן קמעה, בתוך כך ינוח הסוס מיגיעו ואחר כך אסע במהירות, ובודאי אבוא למזיבוז' קודם חצות היום. שכב על העגלה ונרדם. כשנעור משנתו ראה, שכבר הגיע בין השמשות של יוה"כ. נצטער צער גדול, כי אחרי כל היגיעות שיגע ליסע אל הבעש"ט על יום הכיפור, מוכרח הוא להיות ביום הכיפורים על פני השדה הסמוך לעיר. צעק ובכה במר  לבו כל הלילה וכל היום. במוצאי יום כיפור נסע במהירות אל הבעש"ט, כשבא אצל הבעש"ט עשה צחוק ממנו. והענין היה שהוא היה צריך להעלות בתפילתו תפילת עם שבשדות, ומן השמים הכריחוהו לכך…'                  

תפילת העם שבשדות דומה לתפילה הקהילתית. בוגרי הישיבות הנמצאים  ביום הכיפורים בקהילותיהם  רחוקים  מ"הרבי" ומהניגון הישיבתי .  יתכן שהיו רוצים להגיע לישיבה  אבל המעמסה הנפשית או הטרדות או השיקולים המשפחתיים הם אלו שעיכבו אותם. אל לו לאדם להתייאש יתכן שזהו תפקידו ושליחותו.   מעורבותו שלו עם הצבור במהלך כל השנה קובעת לו מקום של תפילה בתוך קהילתו. ניצב אדם לפני בוראו ומעלה הוא בתפילתו את כל טרדותיו, את כל מחשבותיו ובנוסף לכך הוא מייצג את תפילת ה"עם שבשדות", את שאר בני הקהילה שחייהם קשים, טרדותיהם מרובות וזועקים לרחמים. בתפילתו בקהילה מוותר הוא על חוויה רוחנית  שקיימת בישיבה שבה גדל והכל למען הישארותו  עם החבורה שמתפללת איתו כל השנה.  'מן השמים הכריחוהו' ותפילתו אינה  נופלת בערכה מתפילה בקרבתו של הצדיק .

בקהילה  כולם מתפללים יחדיו , האווירה מזוככת והמתחים הופשרו לקראת עמידתנו לפני בורא עולם.  יתכן ויש געגוע לתפילתו של 'ראש הישיבה' לקולות התפילה העזים, שבוקעים מתוך בית המדרש. אולם מצד שני גם תפילה שמתקיימת באווירה אחרת ואולי רדומה קמעא  ערכה במרומים גדול לאין שיעור. נגשים אנו לפני ריבונו של עולם עם אהבת חינם, עם רצון עז להיות חלק בלתי נפרד מקהילה מגוונת כמעשה הקטורת. ואכן  בשעת בין השמשות של יום הכיפורים  אנחנו מתירים את הנדרים  והכעסים , ההקפדות נעלמות  כך, שנוכל להתפלל גם עם העבריינים.

Share on facebook
Facebook
Share on google
Google+
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Share on pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בקטגוריה

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו