פרשת וישב – הפגישה ששינתה את חיי

בפרשתנו פסקה קטנה המתארת את המפגש בין האיש אנונימי ליוסף בחיפושיו את אחיו. יוסף שאל על מקומם של אחיו, והאיש הראה לו את הדרך. המהר"ל בספרו "גור אריה" על התורה התקשה בתכלית התיאור בנוגע לחיפושיו של יוסף את אחיו: "למה צריך כל הסיפור שמצאו איש, ושאל אותו איפה הם רועים ואמר לו בדותן הם והלך אליהם? מאי נפקא מינה אם מתחילה הלך אליהם בלי לטעות או על ידי טעות?"

לדבריו, סיפור זה נראה מיותר ואפשר לשמור על רצף הפסוקים שבין תיאור את יעקב השולח את יוסף למשימה ובין הרגע שבו נפגשו האחים עם יוסף. כדי שנוכל לענות על קושיית המהר"ל נתבונן בפסוקים: "וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן". בפסוקים מתואר מפגש בין יוסף לאיש אנונימי, אולם הפרטים חסויים. מי האיש שפגש יוסף, ומדוע נותרה זהותו לא ידועה? מהפסוקים משתמע שהמפגש יזום, 'וימצאהו איש' – כלומר האיש חיפש את יוסף ולא מצאו באקראי. ואולם מנין ידע האיש את זהות יוסף ואחיו, שמקום מושבם באזור חברון – שהוא דרומי יותר?! נוכל לשער שהמעשה שעשו שמעון ולוי בשכם פרסם את יעקב ומשפחתו בשכם, ואפשר להסביר את סיפורו של יוסף והאיש באחת משתי דרכים. האחת היא שמדובר בתרגיל מתוחכם של האחים. האחים ידעו שיוסף יחפש אותם ויהיה מוכן להרחיק לכת משום שהיה מעוניין להביא דיבתם הרעה לאביו. האחים עלו צפונה, הרחק מבית אבא, למקום שאפשר לטשטש בו את העקבות. כדי לוודא שיוסף יגיע למקום ההוא שלחו איש מטעמם שיכוון את יוסף להגיע למקומם בלי שיחשוד. ואכן האיש ביצע את שליחותו נאמנה והדריך את יוסף להגיע למקומם של אחיו.

אם מדובר בתרגיל מתוחכם של האחים – מה ראתה התורה לספר לנו זאת? שכן עיקר הסיפור הוא על אודות המפגש עצמו בין יוסף לאחיו. ואולם אפשר להציע כיוון אחר: לא בתכנון אנושי מדובר אלא במהלך אלוקי צרוף. חז"ל סברו שהאיש הוא המלאך גבריאל. יוסף חייב לפגוש ולמצוא את האחים; אל לא להתייאש ולחזור אל אביו בידיים ריקות. יוסף הלך לשכם על מנת שתיסלל דרכו מצרימה. 

וכך הסביר הרמב"ן: "יאמר כי הוא תועה מן הדרך ולא היה יודע אנה ילך, ונכנס בשדה כי במקום המרעה היה מבקש אותם. ויאריך הכתוב בזה, להגיד כי סיבות רבות באו אליו שהיה ראוי לחזור לו, אבל הכל סבל לכבוד אביו. ולהודיענו עוד, כי הגזרה אמת והחריצות שקר, כי זמן לו הקב"ה מורה דרך שלא מדעתו להביאו בידם. ולזה נתכוונו רבותינו (ב"ר פד יד) באמרם כי האישים האלה הם מלאכים, שלא על חנם היה כל הסיפור הזה, להודיענו כי עצת ה' היא תקום". מצד אחד סיפור זה משבח את מעשי יוסף, המנסה בכל כוחו לעמוד במשימה שהטיל עליו אביו. הוא מתאמץ למצוא אנשים שראו או שמעו על האחים כדי להשיג את עקבותיהם. ואולם מצד אחר יש לפנינו תכנית אלוקית מכוונת המתוארת בלשון בני אדם. התכנית מתרחשת כביכול באקראי והעיניים הצופות אינן יכולות להבחין ביד המכוונת. המשתתפים בביצוע התכנית האלוקית אינם מודעים לתכנית המקיפה, אך יד הבורא היא היוזמת ומוצאת את הדרכים להגיע אל המטרה.

כל אירוע שיארע לו לאדם אינו מקרי; הבורא מזמן לאדם את ההתרחשויות. קיימת אפוא השגחה פרטית, צמודה ואינטנסיבית, ואין האדם פועל על פי רצונו ומאוויי לבו בלבד. כעבור שנים רבות, לאחר שכבר שימש יוסף שליט עליון על ארץ מצרים ונפגש מחדש עם האחים, ביטא את מחשבותיו: "וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלקִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹקִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם". סביר להניח שכל אחד מאתנו נקלע לסיטואציה מסוימת שהוא לא האמין שיגיע אליה, אולם בו בזמן שאנו מהרהרים על מה שעברנו בחיינו אנו נזכרים בתהליך שהביאו למציאות זו. ייתכן שבאחת הצמתים בחיים פגשנו איש או תוזמנו למקום מסוים ששינה את חיינו. עיני האדם, הבשרניות והגשמיות, אינן רואות את הכוח האלוקי המכוון את כל מעשי האדם, ולפיכך נדמה לו שהוא פועל בעצמו כמחליט וכמבצע. אך חכמי ישראל לימדונו על היקף המעורבות האלוקית בכל מעשי האדם, ועל עצמת ההשגחה הפרטית. התורה מפרטת לנו על המפגש שבין יוסף לאיש ללמדנו שכל אחד מאתנו פוגש אנשים, ולאחר זמן מגלה שהפגישה שינתה לו את החיים; וזו עצמת יד אלוקים.