שביעי של פסח הוא היום טוב שסוגר את פסח והוא באופן פשוט חלק מהאופן שבו אנחנו מציינים את יציאת מצרים בפסח. השיא והעיקר של יציאת מצרים נמצא ביום טוב הראשון ולכן בו אנחנו מספרים ביציאת מצרים ומצווים לאכול את קרבן פסח את המצה ואת המרור, אחריו יש ימים של חול המועד שמאפשרים לשהות בתוך ימים של החג והציווי המרכזי הוא האיסור על אכילת חמץ ואז מגיע יום טוב האחרון שנועד לסיים את הפסח ולהיות מעין סיכום של ימי הפסח.
חז"ל סופרים את הימים מיציאת מצרים ואומרים שקריאת ים סוף היתה לאחר שבעה ימים מיציאת מצרים ובבוקר אמרו שירה. ולכן בתוך הימים של פסח היום טוב של שביעי של פסח הוא גם מציין את האירוע של קריעת ים סוף ולא רק סיכום של ימי הפסח. קריאת ים סוף בתוך התהליך של יציאת מצרים היא רגע של שיא בגלל הנס הגדול שיש בו שבירה מוחלטת של חוקי הטבע. קריעת ים סוף מהווה אב טיפוס ודוגמה לאחר מכן לכל הניסים שהקב"ה עושה לעם ישראל. בעקבות זה אנחנו קוראים בתורה בשביעי של פסח את קריאת ים סוף ושירת הים והמקובלים והחסידים נוהגים לומר בלילה את שירת הים.
למרות שהנס הוא עצם קריעת הים, המדרש בשמות רבה שם את הדגש לא על שבירת חוקי הטבע שהיתה בקריעת ים סוף אלא על אמירת השירה שאמרו בני ישראל בתגובה לקריעת ים סוף. המדרש על פרשת שמות אומר "אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב נכון כסאך מאז, א"ר ברכיה בשם ר' אבהו אף על פי שמעולם אתה לא נתיישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה לכך נאמר נכון כסאך מאז", המדרש נסמך על פסוק שמדבר על הנצחיות של הנוכחות האלוקית בעולם והוא דורש אותו באופן שמדבר על שינוי שיש בנוכחות האלוקית. השינוי הוא ש"נכון כסאך" כלומר היציבות והביסוס של הנוכחות האלוקית קיימים בעולם מאז שבני ישראל אמרו שירה. השירה שהיא הפעולה האנושית בתגובה לנס היא זאת שמייצרת את השינוי בעולם ונותנת מקום משמעותי יותר לנוכחות האלוקית.
כאשר השירה עומדת במרכז, הזיכרון של קריעת ים סוף לא רק מחזק את התודעה של התלות בקב"ה בכך שאנחנו זוכרים מצב שבו היינו חסרי אונים והקב"ה הציל אותנו אלא הזכרון הזה מעמיד במרכז את היכולת האנושית לבחור לומר שירה לבחור להכיר תודה ולהרגיש אותה בכל לבנו עד שתבוא לידי ביטוי באמירת שירה.
גם הבחירה בשירה היא לא כל כך פשוטה ולעיתים אנחנו נמצאים במקום שבו אנחנו היינו רוצים לראות את הטוב להכיר תודה ולומר שירה, אבל זה לא המקום שבו אנחנו נמצאים, היכולת לצאת מראיית הרע מההתמקדות בקושי יכולה לעיתים להיות מעבר להשגתנו. על כך אומר המדרש במכלתא על פרשת בשלח "גדולה אמונה לפני הקדוש ברוך הוא שבשכר אמונה שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה שנ' ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' וכן הוא אומר ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו" במדרש הזה השירה היא לא הפעולה שבה האדם בחר אלא השכר שמלווה ברוח הקודש שהיא זאת שמאפשרת את אמירת השירה. הדרך לאמירת השירה היא האמונה נתינת האמון והמוכנות להתמסר וללכת בעקבות דבר ה' היא זאת שמאפשרת לנו לראות את הטוב שיש בדרך הזאת להכיר תודה ולזכות בעזרת ה' להשראת שכינה ואמירת שירה.
בחסידות חב"ד מקובל להגיד שחג ראשון של פסח הוא כנגד יציאת מצרים וחג אחרון של פסח הוא כנגד הגאולה העתידה. ויש מנהג שלפי המסורת שבידם הוא מהבעש"ט לעשות בשביעי של פסח סעודה שלישית ויש שמקפידים לשתות בה ארבע כוסות והסעודה הזאת מוכנה סעודת משיח בגלל ששביעי של פסח יש בכוחו להיות הנקודה שהופכת את הגאולה שהיתה ביציאת מצרים למציאות נוכחת בעולמנו ולהביא את הגאולה השלמה.
יהי רצון שימי הפסח יביאו שמחה טוב וראית טוב וחג שביעי של פסח יהיה לכולם זמן של אמונה אמון ואמירת שירה.